התנ"ך   פרק רביעי   ירמיה              הנביא ירמיה דיבר בעיקר על דברים שקרו בזמנו הוא ובעיקר ליהודה. אף על פי כן הוא גם דיבר על עשרת השבטים ושובם. עשרת השבטים נחשבו "כגוים לכל דבר" (יבמות יז) ובאופן זמני כבר לא מחויבים בעול תורה ומצוות ואף על פי כן בסוף הם יחזרו, יתגיירו (ספר הזהר, "ויחי", תלמוד ירושלמי, סנהדרין י), ושוב ישמרו את התורה. אפשר לומר שלעת עתה מהבחינה הרוחנית חברותם בבני ישראל הושהתה. ירמיה דיבר על השבטים הצפוניים שגלו בגלל חטאיהם©. השבטים הגולים גורשו על ידי אלוקים (ירמיה ג,ח). לפי החוק, השתייכותם לישראל בתור גוף מחויב, הופסקה. זמנית, באופן חוקי הם כבר לא היו מחויבים יותר לקיים את חוקי התורה (הושע א,ט) והם נחשבו "כגויים לכל דבר" (יבמות יז:א). זה ישתנה בעתיד.   היהודים של יהודה יחזירו את עשרת השבטים לקראת אחרית הימים  יהודים מיהודה ילכו עד עשרה השבטים ב"ארץ צפון " ויפצירו בהם לחזור לארץ ישראל : <<בַּיָּמִים הָהֵמָּה, יֵלְכוּ בֵית יְהו ּ דָה עַל בֵּית יִש ְׂ רָאֵל; וְיָבאוּ יַחְדָּו, מֵאֶרֶץ צָפוֹן, עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם>> (ירמיה  ג,יח). ובמדרש: <<אלו עשרת השבטים  שגלו לפנים מנהר סמבטיון  שעתידין גלות יהודה  ובנימין לילך אצלם להביאם כדי שיזכו עמהם לימות המשיח ולחיי העולם הבא שנאמר [ירמיה  ג,יח] "בימים ההם ילכו בית יהודה ">>µ לפי המדרש הנ"ל אנשים מיהודה ובנימין (זאת אומרת יהודים לפי ההלכה) ילכו אל עשרת השבטים שמעבר לנהר סמבטיון . הכוונה לגולים מאת בני עשרת השבטים שעברו למערב. המובן הפשוט הוא שיהודים מיהודה ילכו אל עשרת השבטים על מנת להחזיר אותם. אלוקים קורא לעשרת השבטים בארץ הצפון לחזור אליו>>: שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבתֵיכֶם; הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ, כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלהֵינוּ.<< (ירמיה ג,כב). כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב, וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא. (ירמיה לא,ח). עשרת השבטים יחזרו לעבוד את ה' ולקיים את מצוותיו  אבל לפני כן הם ירעו בשדות זרים.   עשרת השבטים יהיו נוצרים! בגלות עשרה השבטים ילכו אחרי הבעלים¨. עובדי הבעל בארץ כנען  האמינו שאליל ה"בעל " מת וקם לתחייה. הבעל התחלף בדמויות של אלילים אחרים כמו האל "תמוז " ויש גרסאות שהוא אף נצלב כמו ישו. הכנענים  של צור  כנראה המציאו את השיטה של הוצאה להרוג דרך צליבה. בכתב על קיר שנמצא במקומו של "סוכות " (דיר עלא) בנחלת גד  בעבר הירדן מלפני 750 לפני הספירה מדובר על דמות בשם "נצר "Y שכנראה מתחלף עם הבעל. מסתבר שהיו אנשים שהאמינו במעין הכלאה של אמונות עכו"מיות עם יסודות עבריים. הם אהדו את "נצר" והיו ה"נוצרים " הראשונים. יותר מאוחר הסיפור של "ישו " הולבש על האמונה הזאת שכבר התקיימה. בשפה העברית  של התנ"ך  מילים כמו "נצור", "נוצרים", נגזרים מהשורש "נצר" כלומר "שומר". ואף על פי כן התיאור "נוצרים" יכול לכוון לבעלי אמונה "הנוצרים" שהיו בימי קדם ובמונחים שלנו הם  נוצרים עובדי ישו הנוצרי שהוא הבעל: "כִּי יֶשׁ יוֹם, קָרְאוּ נצְרִים בְּהַר אֶפְר ָיִם " (ירמיה לא,ה) אבל אחרי שעשרת השבטים יחזרו הם לא יעבדו את הבעל עוד (הושע  ב, יח,יט)©. ירמיה דיבר על פיוס בין יהודה  וישראל כאשר כל משפחות ישראל  יעבדו את אלוקי ישראל (ירמיה לא, כו-כז)ª. נוצרים מהר אפרים ישיאו קריאה לחזור לירושלים u. "נוצרים" בעברית של התנ"ך הם "שומרים" ובעברית מודרנית "נוצרים" הם "עובדי ישו הנוצרי".  עשרת השבטים  לפני שובם ואיחודם עם יהודה יהיו עובדי תערובת של עבודה זרה ודת היהדות. הם יהיו "נוצרים". אחרי שהם יחזרו  הם יתגיירו ויחדשו את הברית. עשרת השבטים יחזרו מארץ הצפון ומחופי הארץ: <<בִּבְכִי יָבאוּ, וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם--אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם, בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ:  כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב, וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא >> (ירמיה לא,ח). אפרים מסמל את כל עשרת השבטים.   החזרה בתשובה של "יוחנן שור"              האיים צריכים להיות מודעים שאלוקים יאסוף את פזורי ישראל| (ירמיה לא,ט) . רחל (אמו של יוסף) לא תצטרך יותר לבכות על גלות בניה כי הם יחזרוv (לא,יד). ירמיה לא,יז: שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי, אֶפְר ַיִם  מִתְנוֹדֵד, יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר, כְּעֵגֶל לא לֻמָּד; הֲשִׁבֵנִי וְאָשׁוּבָה, כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלהָי.  לא,יח: כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי, נִחַמְתִּי, וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי, סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ; בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי, כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי.  לא,יט: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְר ַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים--כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל כֵּן, הָמוּ מֵעַי לוֹ-- רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם יְהוָה.              אפרים  (לא,יז) נקרא "עגל " ("כְּעֵגֶל לא לֻמָּד") כלומר שור  צעיר. רש"י מפרש ש"עגל" הוא כינוי לאפרים. בהיסטוריה ה"אנגלים " נקראו בשם, "עגל"ì. "אנגלי " ו"עגלי " היו שמות נרדפים באירופה  לאותו עם|. "אנגליה " נקראת על שם האנגלים . ביחד עם הסקסונים , היוטים , הואנדלים« , ואחרים האנגלים כבשו מהקלטים ( (Celt את הארץ שנקראה לאחר מכן בשם "אנגליה". האנגלים עכשיו מכנים את עצמם "ג'ון בול " ( (John Bull קרי "יוחנן שור ". גם ירמיה מכנה את אפרים בתור "עגל" כלומר "שור צעיר". גם יוסף  נמשל לשור: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו" (דברים לג,יז). על שמעון ולוי נאמר, "בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" (בראשית מט,ה) והכוונה היא למכירתו של יוסף המכונה "שור".     המסלול של עשרת השבטים והצבות תמרורים ירמיה מדבר על אפרים ומזכיר מצבות ותמרורים: ירמיה לא,יט: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְר ַיִם , אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים--כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל כֵּן, הָמוּ מֵעַי לוֹ--רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם יְהוָה.  לא,כ: הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים--שִׁתִי לִבֵּךְ, לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ; שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂ רָאֵל, שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה.             ירמיה קורא ל"אפרים" שהוא שם כולל לכל עשרת השבטים. הוא אומר להם להציב ציוני דרך ותמרורים כדי שדרכם אפשר יהיה להבחין במסלול הדרך שהם הלכו בה. הם יצאו מארץ ישראל ועליהם לחזור לארץ ישראל. ציוני הדרך והתמרורים ישמשו כסימנים והוכחות למוצאם ולדרך הגירתם. מה הם ה"ציונים" וה"תמרורים"?   רד"ק (רבי דוד קמחי) אמר שציונים הם מצבות של אבן וגלים גבוהים של אבנים שמטרתם לסמן את מסלולם של הגולים.   רד"ק: (ירמיה לא:כ)<<הציבי לך ציונים. אמר כנגד כנסת ישראל שבאותו הדור כשתגלי הציבי לך ציונים כמו גלי אבנים או אבן מצבת להכיר הדרך, רוצה לומר אף על פי שתגלי לא אבדה תקוותך כי עוד תשובי אל עריך אלה: <<שימי לך תמרורים. כפל ענין במלות שונות כי תמרורים כמו ציונים כי הוא לשון גבוהה כמו ויתמרמר אליו ר"ל גלים גבוהים.>> הרד"ק מתכוון ש"תמרורים" הם סימני דרך גבוהים כמו גלי אבנים גבוהים ובולטים לעין.  מפרשים אחרים אומרים מה שהוא דומה:   מצודת דוד: (כ) <<הציבי. אתם ישראל בעת תלכי בגולה הציבי לך ציונים על הדרך למען הכיר את הדרך לשוב דרך בה והוא ענין מליצה והפלגה.>>   אברבנל: <<(כ) ולכן אמר כנגד מלכות ישראל הנזכר [ז.א. "אפרים" הנזכר בפסוק לפני-כן לא:יט] הציבי לך ציונים רוצה לומר כשתלך בגלות עשה סימנים בדרכים וציונים כמו גלי אבנים או אבן מצבת, שיתי לבך למסילה זכור אותה כדי שתדע לשוב בעת גאולתך בדרך אשר הלכת בהו לשוב אל עריך (כא) ולפי שנתארך גלות י' השבטים זמן רב אמר הנביא כאן עד מתי תתחמקין הבת השובבה ותתחמקין הוא מגזרת חמק עבר רוצה לומר  עד מתי תתעקב ותתמיד בגלותך כי הנה ברא ה' חדשה בארץ...>> המפרשים באופן כללי מסכימים שלפי הפשט ירמיה מייעץ לגולים מעשרת השבטים להקים מצבות וגלי אבנים בתור סימני דרך כפי שנהגו בעבר. חלק מהמפרשים סוברים שהצבת מצבות הוא רק משל והמסר הוא שעליהם לנקוט באמצעי-עזר לזיכרון באופן כללי. ואף על פי כן לפי הפשט ולפי המפרשים הגדולים הנ"ל שציטטנו המשמעות היא שעליהם לשים מצבות בפועל. ויש צד מעשי ומוחשי בממצאים ארכיאולוגים שמצדיקים פירוש מילולי ומעשי לדברים אלה של ירמיה (לא:כ).    ירמיה מתכוון למצבות ה"דולמנים". "דולמן" (dolmen) הוא שתי אבנים גדולות העומדות אחת מול השניה ואבן שלישית מונחת על גביהן כמו שולחן.  לעיתים קרובות כיסו את הדולמן עם ערימות גדולות של סלעים. כמו כן הרבה פעמים הקימו בקרבת מקום הדולמן אבן ענקית בודדת או שורה של אבנים כאלו וכדומה. דולמנים משתייכים למצבות "מגליתיות" ((megalithic קרי מ"תקופת האבן הביניים". התיארוך הוא לא בדיוק נכון היות והקימו דולמנים גם בתקופת הברונזה והברזל ולאורך כל ימי עם ישראל. הנביא מתייחס למצבות זיכרון מגליתיות. מצבות זיכרון כאלה הוקמו על ידי האבות.  יעקב הקים מצבה (בראשית כח,יח-יט), (לה,יד), יעקב ולבן הקימו מצבה וגל (ערימה) של אבנים לזכר הסכם השלום ביניהם:  בראשית  לא,מד: וְעַתָּה, לְכָה נִכְרְתָה בְרִית--אֲנִי וָאָתָּה; וְהָיָה לְעֵד, בֵּינִי וּבֵינֶךָ.  לא,מה: וַיִּקַּח יַעֲ קֹ ב , אָבֶן; וַיְרִימֶהָ, מַצֵּבָה.  לא,מו: וַיֹּאמֶר יַעֲ קֹ ב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים, וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל; וַיֹּאכְלוּ שָׁם, עַל הַגָּל.  לא,מז: וַיִּקְרָא לוֹ לָב ָן, יְגַר שָׂהֲדוּתָא; וְיַעֲקֹב, קָרָא לוֹ גַּל ְעֵד. מצבות כאלה, "דולמינים", וכדומה נמצאים בכל ארץ ישראל ועדיין אפשר פה ושם לראותם, במיוחד ברמת הגולן. יש גם דולמנים בהרי הקוקוס, בספרד, בצרפת, בהולנד, בארצות סקנדינביה ובאיי בריטניה. הדולמנים למעשה מסמנים מסלול המוביל מארץ ישראל למערב. [יש דולמנים מסוג אחר באתיופיה, בהודו, וביפן:- הדולמנים במזרח הם שונים במקצת מסוג הדולמנים המשותף לארץ ישראל ולמערב אירופה.] דרך הדולמנים אפשר להבחין במסלולי הגירה בין ארץ ישראל למערב, בדרך בה הלכו עשרת השבטים. המקובל לייחס מצבות זיכרון אלה לתקופות הרבה יותר מוקדמות מזמני עשרת השבטים. זו טעות. הדולמנים קשורים לתרבותם של הקלטים המאוחרים (שקראו לעצמם "איברי" כלומר עברים) שהגיעו למערב בערך אחרי שנת 500 לפני הספירה. ירמיה מצביע על קיומם של מצבות ותמרורים וגלי אבנים לאורך המסלול שבני עשרת השבטים ילכו בו ודרכם הם עתידים להבין את מקום מוצאם. לאחר שהבנו את זה נוכל לדון בהשלכות ואיך עשרת השבטים יוכלו להשתכנע שעליהם לחזור. העתיד בעתיד הצאצאים של המלך דוד  ושל הלויים יהיו מאוד מרובים (ירמיה  לג, יט-כב)©. צאצאי יעקב  יחזרו ומלך מזרעו של דוד  ימלוך עליהם (לג,כה-כו).ª בני ישראל  ובני יהודה  בימים האחרונים יחפשו את ה' :<<בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא, נְאֻם יְהוָה, יָבאוּ בְנֵי יִש ְׂרָאֵל הֵמָּה וּבְנֵי יְהוּ דָה, יַחְדָּו; הָלוֹךְ וּבָכוֹ יֵלֵכוּ, וְאֶת יְהוָה אֱלהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ>> (ירמיה נ,ד) . ישראל  היא גרזן המלחמה ("מַפֵּץ") של אלוקים, ירמיה נא,כ: <<מַפֵּץ אַתָּה לִי, כְּלֵי מִלְחָמָה; וְנִפַּצְתִּי בְךָ גּוֹיִם, וְהִשְׁחַתִּי בְךָ מַמְלָכוֹת.>>  ישראל הוא כלי שה' משתמש בו לענוש את הגוים. אנגליה  בעבר הייתה נקראת "השוטר של העולם"|  וכיום ארה"ב לעתים קרובות ממלאת תפקיד דומה.    התיאור של עשרת השבטים, במיוחד "אפרים" כ"עגל" (ירמיה לא,יז) והכינוי הזה מקשר אותנו לבריטניה ול"ג'ון בול" (יוחנן שור). ירמיה אמר (ירמיה לא,כ) שהשביל של הדולמנים בין ארץ ישראל למערב בעתיד ישמש בתור הוכחה וסימן דרכו אפרים יוכל לדעת מאיפה הוא בא ולאן עליו לחזור.               אחים אחרים   אחים אחרים - פרק חמישי   Brit - Am תוספות וסיכום © ראה מלכים-ב ג,ו-ז ובאופן כללי כל פרקי יז-יח של מלכים-ב µ ילקוט שמעוני א: תתקפה: "אף ערשנו". .  ¨ ירמיה ט,יג וַיֵּלְכוּ, אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם--וְאַחֲרֵי, הַבְּעָלִים, אֲש ֶׁר לִמְּדוּם, אֲבוֹתָם.   Y שמואל אחיטוב, "הירדן ואתריה", ירושלים, 1995 © הושע  ב,יח וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד, בַּעְלִי.  ב,יט וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים, מִפִּיהָ; וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד, בִּשְׁמָם. ª ירמיה  לא,כו הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה; וְזָרַעְתִּי, אֶת בֵּית יִש ְׂ רָאֵל וְאֶת בֵּית יְה וּ דָה, זֶרַע אָדָם, וְזֶרַע בְּהֵמָה.  לא,כז וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם, לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס--וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ:  כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ, נְאֻם יְהוָה. uירמיה   לא,ה כִּי יֶשׁ יוֹם, קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְר ָיִם ; קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.  ירמיה לא,ו כִּי כֹה אָמַר יְהוָה, רָנּוּ לְיַעֲקב שִׂמְחָה, וְצַהֲלוּ, בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם; הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ, וְאִמְרוּ, הוֹש ַׁע יְהוָה אֶת עַמְּךָ, אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂ רָאֵל.  לא,ז הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן , וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ--בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ, הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו:  קָהָל גָּדוֹל, יָשׁוּבוּ הֵנָּה.  לא,ח בִּבְכִי יָבֹאוּ, וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם--אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם, בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ:  כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב, וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא.   | ירמיה לא,ט שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק; וְאִמְרוּ, מְזָרֵה יִשְׂ רָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ, כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ. v ירמיה לא,יד כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָח ֵל, מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ.  לא,טו כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה:  כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.  לא,טז וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם.   ì“AEGEL” | בעברית של יהדות אשכנז ה"ע" יכול להיות מבוטא כמו "ענ" או "אנ" כך ש"יאנקל " הוא כנוי הנגזר מהשם "יעקב " וה"יע" ב"יעקב" נשמע כמו "יאנ" ב"יאנקל". כמו כן היות ו"עגל " (או "אגל") ו"אנגל" היו שמות מתחלפים יכול להיות שבמקורם הם היו צורות שונות של אותו שם. כנראה השם המקורי היה "איגל" או "עגל" ו"עגל" בתנ"ך הוא כינוי לשבט אפרים . «  Angles, Saxons, Jutes, Vandals © ירמיה  לג,יט: וַיְהִי, דְּבַר יְהוָה, אֶל יִרְמְיָהוּ, לֵאמוֹר.  לג,כ: כּה, אָמַר יְהוָה, אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם, וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה; וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה, בְּעִתָּם.  לג,כא: גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּ וִד עַבְדִּי, מִהְיוֹת לוֹ בֵן מלֵךְ עַל כִּסְאוֹ; וְאֶת הַלְוִיִּם הַכּהֲנִים, מְשָׁרְתָי.  לג,כב: אֲש ֶׁר לֹא יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְלא יִמַּד חוֹל הַיָּם--כֵּן אַרְבֶּה, אֶת זֶרַע דָּ וִד עַבְדִּי, וְאֶת הַלְוִיִּם, מְשָׁרְתֵי אתִי. ª ירמיה  לג,כה: כּה אָמַר יְהוָה, אִם לא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה--חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לא שָׂמְתִּי.  לג,כו: גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס, מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ משְׁלִים, אֶל זֶרַע אַבְרָהָם, יִשְׂחָק וְיַעֲקב:  כִּי אָשִׁוב (אָשִׁיב) אֶת שְׁבוּתָם, וְרִחַמְתִּים.   | The Policeman of the Globe תוכן