התנ"ך

פרק שש עשרה

 

ספר בראשית

בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, ואת אדם וחווה. לאחר מכאן ה' הביא את המבול על העולם והשמיד כל בשר פרט לנח ושלשת בניו - שם, חם, ויפת. מבין צאצאי שם יצא אברהם העברי. אלוקים בחר באברהם להיות אבי האבות של זרע מבורך אשר דרכו תבוא ברכה על כל בריות העולם.

בראשית יב,א: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  יב,ב: וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.  יב,ג: וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.  
 לאברהם הובטח שיהיה זרעו רב במאוד מאוד:

בראשית טו,ה: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.
ה' אמר לאברהם שהוא ירש את ארץ כנען (ז,טו ח,יז) מהנילוס עד הפרת (ח,יז). עמים ומלכים יצאו מאברהם (ו,יז). לשרה אשת אברהם הובטח שהיא תהיה האם של כמה אומות ו"מלכי עמים" יצאו ממנה:

בראשית יז,טו: וַיֹּאמֶר אלהים, אֶל אַבְר ָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי:  כִּי שָׂ רָה, שְׁמָהּ.  יז,טז: וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ.  

יז,טז: וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ.  

הכוונה ב"מַלְכֵי עַמִּים" היא לכמה מלכים כאשר כל אחד במקביל לשני ישולט על גוי אחר, כמו בארצות מערב אירופה היום, כגון מלכי בריטניה, מלכי שבדיה, נורווגיה, דנמרק, הולנד, ובלגיה. רק ליצחק בן אברהם תהיה את הזכות לרשת את הברית ואת הברכות של אברהם (בראשית יז:יט כא:יב). אחת ממטרות ההבטחות הייתה שבעקבות התגשמותן צאצאי אברהם יוכלו לעשות צדקה ומשפט (יח:יט). האלוקים ציוה על אברהם להקריב את בנו יחידו, את יצחק. הוא הלך לעשות את המוטל עליו אלא ברגע האחרון מלאך ה' עצר בעדו. אברהם עבר את מבחן ה"עקדה" ובשכרו הבטחת הברכות נעשתה ללא תנאים (כב:טז), -פרט לירושת הארץ שנשארה תלויה באמונה באל אחד ובקיום המצוות.
שער אויביו

לאברהם נאמר שזרעו ירש את "שער אויביו" (כב:יז כד:ס). יצחק נשא את רבקה. הובטח לרבקה שממנה יצאו אלפי רבבה (עשרות מיליונים לפחות אם לא הרבה יותר) וילדיה יירשו את "שַׁעַר שֹׂנְאָיו": בראשית  כד,ס: וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה, וַיֹּאמְרוּ לָהּ--אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו.
נבואות אלו מבטיחות שצאצאי ישראל ירשו את "שַׁעַר שׂונְאָיו" ואת "שער אויביו": המדרש (בראשית רבה, וירא, נו:א) מביא כדוגמא ל"שער אויביו" את העיר תדמור במדבר הסורי אשר בנה שלמה המלך לשלוט על מעברי השיירות והמסחר הבין-לאומי בימיו. הכוונה ב"שער אויביו" וב"שַׁעַר שׂונְאָיו" היא לנקודות תורפה ומעברים בעלי חשיבות אסטרטגית בינלאומית. ארה"ב ובריטניה (ורק הם) אכן החלישו בעבר ולמעשה עדיין שולטים היום על כל מעבר ומקום תורפה בין העמים בעולם. העיקרון של השגת בסיסים ושליטה על נקודות אסטרטגיות ובינלאומיות היא עדיין חלק יסודי של תורת הלחימה ותורת האסטרטגיה של צבאות אמריקה ובריטניה. הוא גם יסוד במדיניות החוץ של המעצמות האלה. לארה"ב יש כיום בערך 200 בסיסים ב40 מדינות מסביב לעולם. יש לארה"ב בסיסים וזכויות מעבר במקומות כמו קובה, לוב, מרכז אסיה, יפן, גרמניה, וכו'. ארה"ב מחזיקה 12 ציים של צוללות וספינות, ונושאות מטוסים בכל מימי העולם ולווינם בחלל החיצון העוברים מעל פני העולם ודרכם אפשר לצפות על המתרחש בעולם. מנהיגי ארצות הברית ובריטניה שולטים בנקודות התורפה של מדינות עוינות להם או שעלולות לסכן את האיזון הבין-לאומי. הם בעלי בית על שער אויביהם והם דואגים להישאר כך ואף להתעצם בכך. הם היחידים שנוקטים שיטות אלו בעניין  זה. אפילו בלי בהכרך לתכנן את צעדיהם וכפועל יוצא מעצם מהותם בסיסים חדשים מסביב העולם נאספים לרשותם חדשות לבקרים, ותמיד היה כך. בריטניה ואחריה ארה"ב דגלו בהסגת שער אויביהם ובין כל הקיסריות שהיו בהיסטוריה רק הם שמו דגש כל כך חזק על הנושא והצליחו בכך.  

יצחק קיבל בברכה את כל ארץ כנען (בראשית כו:ג). יצחק התעתד להיות האב הקדמון של צאצאים לאין מספר שדרכם כל עמי העולם יבורכו (כד:ד כב:טז):

בראשית כב,טז: וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה:  כִּי, יַעַן אֲש ֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ.  כב,יז: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲש ֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.  כב,יח: וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲש ֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי.  
 

עשיו ובני רחל, יוסף ובנימין

 יצחק הוליד תאומים, את עשיו ואת יעקב (כה:כד). עשיו היה הבכור. לרבקה נאמר לפני הלידה שהבכור ישרת את הצעיר:

בראשית כה,כג: וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹייִם (גוֹיִם) בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  
עשיו מכר את הבכורה ליעקב (כה:לג). יותר מאוחר יעקב התחפש לעשיו וקיבל דרך מרמה את הברכה המגיעה לבכור מאביהם (בראשית כז:כז). ליעקב הובטח אקלים בריא, ברכה בחקלאות, הון, ואוצרות טבע, ושליטה על עמים אחרים כולל הקרובים שלו ("הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ") מבני עשיו וישמעאל.

בראשית כז,כו: וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק אָבִיו:  גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי, בְּנִי.  כז,כז: וַיִּגַּשׁ, וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרְכֵהוּ; וַיֹּאמֶר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה.  כז,כח: וְיִתֶּן לְךָ, הָאלקים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ--וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ.  כז,כט: יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וְיִשְׁתַּחֲוֻ (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים--הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.  
הברכות מיצחק ליעקב קשורות בזכות הבכורה (בראשית כז:כח) ושוב נשמעות בברכות מיעקב ליוסף (בראשית מט:כה). זרע יעקב ישלוט על אחיו ועל עמים אחרים (כז:כט). יעקב יקבל את הברכות של אברהם והזכות לרשת את הארץ (כח:ד לה:יב). בני יעקב יפשטו בכל רחבי העולם וכל העמים יקבלו ברכה בזכות צאצאי ישראל:

בראשית כח,יג: וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְר ָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְ חָק; הָאָרֶץ, אֲש ֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.  כח,יד: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ.  

 

יעקב נשא את לאה ואת רחל (כט:ל). מלאה, יעקב הוליד את ראובן (כט:לב), את שמעון (כט:לג), את לוי (כט:לד), ואת יהודה (כט:לה), וגם את יששכר (ל:יח), ואת זבולון (ל:כ). מרחל יעקב הוליד את יוסף (ל:כד) ואת בנימין (לה:יח). לפי חז"ל בני רחל (יוסף ובנימין) בלבד מסוגלים לנצח את עשיו הוא אדום. יוסף מתעתד להביס את עשיו (בבא בתרא קכג:ב). הרבה מתושבי בריטניה וארה"ב הם מצאצאי בני יוסף. כנראה שתהיה מלחמה בעתיד נגד גרמניה ומדינות אחרות שהם שייכים לעשיו (מגילה ו). דרך הנורמנים, הבלגאי, וגורמים אחרים יש בין ה"אנגלו-סקסונים" צאצאי בנימין. אחת מהמשמעויות של השם "בנימין" הוא "בן-ימין" כלומר "כוחו של יד ימין". הסיסמה הרשמית של המלכים הנורמנים (צאצאי בנימין) של אנגליה הייתה "אלוקים וידי הימנית".

יוסף ובניו, אפרים ומנשה

בלהה הייתה שפחתה של רחל. מבלהה יעקב הוליד את דן (ל:ו) ואת נפתלי (ל:ח). זילפה הייתה שפחתה של לאה. מזלפה יעקב הוליד את גד (ל:יא) ואת אשר (ל:יג). יעקב ברח מחומיו, "לבן" הארמי, לכיוון ארץ כנען. בדרך מלאך ה' נאבק עם יעקב (לב:כד). יעקב גבר על המלאך וקיבל את השם "ישראל" (לב:כח). ליעקב נמסר שקהל עמים ומלכים יצאו ממנו (לה:יא). ישראל (כלומר יעקב) נתן ליוסף, כתנת פסים.  "כתנת פסים" לפי המפרשים הייתה מעין מעיל העשוי ממשבצות בצבעים שונים. המשמעות של כותנת הפסים הייתה לסמל דרגה כפי שמצאנו אצל תמר, בתו של דוד המלך, שגם היא לבשה כותנת פסים (שמואל-ב יג:יט). התושבים הקדמוניים של איי בריטניה לבשו בגדים בעלי דוגמה של משבצות-פסים ובסקוטלנד הלבוש הזה עדיין נחשב לסמל לאומי. האחים של יוסף קינאו בו (לז:ג) והתנכלו לו. יוסף נמכר לעבד ויורד למצרים ושם הוא נעשה לשליט בפועל על כל הארץ . יוסף הציל מרעב את מצרים והארצות השכנות. יוסף גם הציל את בית אביו. יהודה הוליד מתמר את פרץ (לח:כט) ואת זרח (לח:ל). מפרץ יצאו ישי ובית דוד וממנו יבוא המשיח בן דוד.

יוסף נשא את אסנת בת פוטי פרע:

בראשית מא,נ: וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב, אֲש ֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת, בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן.  מא,נא: וַיִּ קְרָא יוֹס ֵף אֶת שׁ ֵם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה :  כִּי נַשַּׁנִי אלקים אֶת כָּל עֲמָלִי, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי.  מא,נב: וְאֵת שׁ ֵם הַשֵּׁנִי, קָרָא אֶפְר ָיִם :  כִּי הִפְרַנִי אלקים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי.  
השם "מנשה" מסמל "שיכחה" או "נשיה" מצד אחד ומצד שני הוא גם מסמל נציגות לפי הפירוש של  רב שמשון רפאל הירש.

<<נשני – מבארים כרגיל: אלקים  השכיחני את כל עמלי ואת כל בית אבי...אך לאושרנו "שכח" איננו הוראה יחידה ל"נשה". "נשה" פירושו גם-כן: היות בעל חוב, היות נושה..,ויהי אופוא  פירוש "נשני": את אסוני ואת משפחתי עשה לי אלוקים לנושים. מה שעד עכשיו נראה חי כאסון וכהתעללות, אלוקים עשאו כלי שרת לעצב את אושרי: חוב גדול אני חייב לאסוני ולמשפחתי>>.

כאן רואים איך הרב הירש פירש את השם "מנשה" כשייך לשורש "נשה" והכוונה למה שהוא חייב וגם מה שחייב לו, שמשרת אותו.

בפירושו לבראשית לב, לג, הרב הירש הרחיב על הנושא:

<<גיד הנשה. "נשה", - שורשם של "נשים" ו"נשה". נראה כי הוראות היסוד: להיות ברשותו של אחר בגוף או ברכוש. מכאן "הנושה" שמסר לאחר חלק מרכושו וכתוצאה מכך תובע ממנו דבר...שורש "אשה" איננו "נשה" אלא "איש" – "כי מאיש לקחה" (בראשית כ, כב) – שכן האשה בלשון יחיד מתגלה ביחסה לבעלה, כאשתו של האיש, לא מסורה בידיו ללא התנגדות, אלא משלימתו ועומדת בצדו כשווה, אך בלשון רבים מתגלה המעמד הציבורי של האשה, זה שמסרה מזכויותיה לגבר, וזכויותיה מיוצגות על ידיו. רק ברבים, בחיי הכלל, מתגלות נשים כחלשות וכחסרות אונים – אך הן "נשים", בעלות חוב לאיש.>>

משתמע מהפירוש למעלה שהשם "מנשה" נדרש מהשורש "נשה" ומשמעות של השם היא: נציגות בעלת חוב לשולחיו ומחייבת אותם, כלומר שליח שהוא חייב לשולחיו (נושיו) אבל גם הוא מייצג אותם ויכול להתחייב בשמם. לפי הפירוש הזה "מנשה" מסמל את העיקרון של נציגות מחייבת ואחראית.

צאצאי מנשה התיישבו באמריקה. בתחילה בריטניה שלטה על האמריקאים אבל הם מרדו וטענו: "אין מסים בלי נציגות!" אחרי כן האמריקאים אימצו לעצמם חוקה המסדרת את תורת ה"נציגות". החוקה של ארה"ב בנויה על העיקרון של מנשה, של  נציגות בעלת חוב לשולחיו ומחייבת אותם. האמריקאים דבקים מאד, הרבה יותר מעמים אחרים, בחוקה שלהם ובעקרונות הכתובות בה. החוקה לאזרחי ארה"ב נחשבת בעיניהם כמעין תורה. חוקת ארה"ב מתבסס על העיקרון של מנשה, של נציגות בעלת חוב (אחראיות ציבורית) לשולחיו ומחייבת אותם. חוקת ארה"ב משקפת את המהות של אמריקה, את הנשמה של מנשה.

בנו השני של יוסף היה אפרים (מא:נב). השם "אפרים" בעברית מרמז על פוריות (פרי) ועל כוח (פר=שור) וגם על אצילות. "אפרתי" הוא או בן המעמד הגבוה בחברה, "אציל", או מי שהוא משבט אפרים (ראה הגדרותיו של אבן שושן ב"ספר המילון": "אפרתי"), ויש הסברים שמקשרים את שני העניינים שכל שבט

אפרים נחשבו ל"אפרתים", כלומר לבני אצולה (פרקי ד'רבי אליעזר מה'). בני שבט אפרים החשיבו את מושג האצילות. היום בבריטניה עדיין יש אצילים בעלי זכויות יתרות וחובות משלהם. לממשלת בריטניה יש שני בתי מחוקקים: "בית העם" שבו לכולם יש זכות לבחור נציגים ו"בית הלורדים" (שרים) שרוב היושבים בו הם מבני האצולה. שום חוק בבריטניה לא יכול להתקבל בלי לעבור קודם כל תחת שבט ביקורתם של האצילים בבית הלורדים ויש להם היכולת לעכב העברת חוק שלא נראה להם.  היום רק בבריטניה קיים מוסד כזה ומעמד כזה היות וכל העם למעשה מחשיב את עצמם כ"אצילים":

"אומה של אצילים טובי לב שאיבדו את מעמדם"..."הפועל העשוק קשי היום...לא ראה את עצמו כך...אלא..הוא שאף להחזיר את מה שהוא ידע כשייך לו: מעמד רם המשקף את האמת שלו"«

 רבים מצאצאי שבט אפרים נמצאים באיי בריטניה.  

במצרים יוסף פגש את אחיו והם השלימו ביניהם. יוסף שיכנע אותם לרדת למצרים. בני יעקב ובניהם שירדו למצרים היו שבעים נפש במספר. שמותיהם דומים לשמותיהם של עמים אשר התיישבו במערב אירופה. הערבים דיברו על בני "עד" אחיו של "הוד" (כלומר "יהודה" בשפת הסמלים של ערבים) שעקב חטאיהם גורשו למערב, לצרפת ולאיי הים. מקור אגדת הערבים הוא ממסורות יהודיות שהשפיעו על ספורי הערבים ועולם מושגיהם. בכל אופן הנושא תואם את מסקנתינו שבני עשרת השבטים התיישבו בצרפת ובאיי בריטניה.

לפני פטירתו  יעקב ברך את יוסף (מח:ג).  אפרים ומנשה נחשבו לשבטים בזכות עצמם (מח:ה-ו).

בראשית מח,יג: וַיִּקַּח יוֹסֵף, אֶת שְׁנֵיהֶם--אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל; וַיַּגֵּשׁ, אֵלָיו.  מח,יד: וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת שְׂמֹאלוֹ, עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה:  שִׂכֵּל, אֶת יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה, הַבְּכוֹר.  מח,טו: וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף, וַיֹּאמַר:  הָאלקים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו, אַבְרָהָם וְיִצְחָק--הָאלקים הָרֹעֶה אֹתִי, מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה.  מח,טז: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע, יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
יעקב אמר ששמו ושם אבותיו ייקראו על אפרים ומנשה. גם שמו של יעקב ייקרא עליהם וגם שמותיהם של אבותיו הקדמונים אברהם ויצחק (מח:טז). דבר זה אומר בעיקר שהמהות של האבות הקדמונים תבוטא דרך ילדיו של יוסף. ויש מובן נוסף והוא שדרך השמות של צאצאי יוסף יהיה זכר לאבותינו. אברהם היה ידוע כאברהם "העברי" בראשית יד:יג), והתושבים הקדומים של בריטניה קראו לעצמם "איברי" כלומר "עברים". שמות של הסקיתים (סקית, סאק, אישקוזי, איסאק-גולו, זוהק, וכו') ושל

 הסקסונים שכבשו את אנגליה הסתעפו מהשם יצחק. השם "יעקב" נזכר בשם הניתן לדגל בריטניה, "אוניון ג'ק" (Union Jack), קרי "התאחדותו של יעקב". הכינוי "יאנקי" (Yanky) עבור "אמריקאי" הוא קיצור של השם "יעקב". השם יעקב בעברית של יהודים אשכנזים נשמע כמו "יאנקוב". השורש של "יאנקי" הוא יעקב.  

 יוסף קיבל את הבכורה

דברי הימים-א ה,א: וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא הַבְּכוֹר--וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו, נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל; וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ, לַבְּכֹרָה.  א ה,ב: כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו, וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ; וְהַבְּכֹרָה, לְיוֹסֵף.  הזכויות של הבכור הלכו ליוסף (בראשית מט:כו) ואלה הועברו לאפרים. על אפרים נאמר שזרעו "יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם": הגויים יזדקקו לו להבטיח את מילואם, את קיומם, להשלמתם. בלעדיו לעמים רבים לא יהיה קיום. תרגום אונקלוס של "מְלֹא הַגּוֹיִם": "שליטין בעממיא". הוא ישלוט על עמים אחרים.
מנשה יהיה גדול אחרי אפרים (מח:יט). |

ברכת השבטים

יעקב ברך את כל בניו בקשר ליעוד שלהם לקראת אחרית הימים (מט,א). ראובן (צרפת) יהיה לא יציב (בראשית מט,ד: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר") וישתדל לכבוש את ארץ הקודש לפי הפרשנות של ספר הזהר. על שמעון ולוי נאמר (בראשית מט,ה): "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים--כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם".  צאצאי שמעון התיישבו באירלנד. רוב השוטרים בארה"ב הם בני מהגרים מאירלנד.  אחד מהפירושים של הברכה  לשמעון "כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם" הוא שהם יתפרנסו דרך כוח הזרוע כמו שוטרים הממונים על אכיפת החוק.לגבי יהודה (היהודים של היום) נאמר: בראשית מט,ח: יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ.  מט,ט: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ.  מט,י: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.  מט,יא: אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה.  מט,יב: חַכְלִילִי עֵינַיִם, מִיָּיִן; וּלְבֶן שִׁנַּיִם, מֵחָלָב.  
יהודה באחרית הימים יחזיק את דת האמת של משה רבינו  וילמד את אחיו מבני עשרת השבטים ללכת בדרך מישורים. האחים יכירו בצדקתו של יהודה. הם יודו בכך שהוא צדק בדתו: "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" (מט,ח:). באחרית הימים יהודה יהיה אריה צעיר ("גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה") היות והוא יחזור לארץ ישראל ושם יחדש את נעוריו וגם (מפאת העבר הרחוק שלו) הוא יהיה "כלביא" כלומר  אריה בוגר ומסוכן מחמת קדמוניותיו: <<גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה...כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ.>> וזה המשמעות של "תל אביב" וספר היסוד של מייסד הציונות, תיאודור הרצל, "אלט-נו-לנד", קרי "ארץ ישן-חדש" עבור עם זקן-צעירu.  

לפי הפירוש של רבי מנשה בן ישראל (בספרו "המישב" = "קונסיליאטור") יהודה איננו כמו שאר השבטים, אלא  אצל יהודה תמיד ניכר יהיה שהוא מצאצאי ישראל "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה".  

זבולון

בראשית מט,יג: זְבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן; וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן.  
"צידון" בשפת הכתוב זה לא "צידון" בארץ לבנון שאנחנו מכירים אלא חופי גרמניה אשר בה התיישבו בני הכנענים (אבן עזרא לספר עובדיה  א,כ). זבולן ישכון על חופי הים (בראשית מט,יג). בימי קדם )לפי החוקר טלומי) עם בשם "סבלינגוי" ( (Sabalingoiכלומר "סבלין-גוי" או "גוי של זבולן" נמצא בדרום דנמרק ובצפון הולנד ומשם עמים עברו לפריסיה בהולנד. עמים נוספים באזור של הולנד נשאו שמות דומים לאלה של בני זבולן. ההולנדים גרים על חופי הים. שליש מאדמת הולנד נמצא מתחת לפני הים ואילולי קירות-הסכר הים היה מכסה את הארץ. עוד שליש של אדמת הולנד זקוק להגנת הסכרים מפני שיטפונות של הים. בסך הכל לשני שליש של הולנד נדרשת הגנה של "תעלות ניקוז" וקירות-סכרים ("דיקים") להגן על הארץ מפני הים. יוצא מכך שאנשי הולנד באופן מילולי באמת שוכנים על חופי הים והם היחידים בעולם במצב כזה.

יששכר: לפי המפרשים יהיה ניטרלי ויימצא בתחום הררי (מט,יד). הרבה מצאצאי יששכר התיישבו בשוויצריה ואחרים בפינלנד. הוא יהיה טיפוס של עובד אדמה אבל גם בעל מחשבות עמוקות.  

דן: חלק מצאצאי דן התיישבו בדנמרק שהיא ארץ הדנים. בראשית מט,טז: דָּן, יָדִין עַמּוֹ--כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.  גד: בראשית מט,יט: גָּד, גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ; וְהוּא, יָגֻד עָקֵב.  השם של "גָּד" נשמע בניבים עבריים כמו "גות" (GOTH). הגותים  התיישבו בשבדיה. אשר: בראשית מט,כ: מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ; וְהוּא יִתֵּן, מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ.  בני אשר נחלו אזורים בצפון בריטניה ובסקנדינוויה.
נפתלי יהיה כמו אילה הדומה לצבי (מט,כא).  והצבי היה סמל נפוץ בסקנדינביה. עם בשם "נפתלי" ("הונים נפתליים") התישב בנורווגיה.

יוסף:

בראשית מט,כב : בֵּן פֹּרָת יוֹס ֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר.  מט,כג : וַיְמָרְרֻהוּ, וָרֹבּוּ; וַיִּשְׂטְמֻהוּ, בַּעֲלֵי חִצִּים.  מט,כד : וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו; מִידֵי אֲבִיר יַעֲ קֹב, מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂ רָאֵל.  מט,כה : מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ, וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת; בִּרְכֹת שָׁדַיִם, וָרָחַם.  מט,כו : בִּרְכֹת אָבִיךָ, גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי, עַד תַּאֲוַת, גִּבְעֹת עוֹלָם; תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹס ֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.  יוסף יקים מושבות מעבר לים, " בָנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר " (מט,כב) " וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו ". יוסף לפי המסורת יעודד את יהודה לשוב לארץ ישראל ולבנותה. בני יוסף יפגינו נוכחות באוקיינוסים רבים. יוסף יתברך באקלים טוב, שפע חקלאי ועושר של חומרי גלם כגון מרבצי מתכת, "בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת" (מט,כה). יוסף יישאר בתחומים נפרדים מאחיו " נְזִיר אֶחָיו " (מט,כו) כמו הצפון אמריקאים , הבריטיים , האוסטרלים , תושבי נו-זילנד , ודרום אפריקנים. בנימין:

בנימין נמשל לזאב (מט,כז) וזאב היה סמל של הנורמנים אשר כבשו את אנגליה.

מנשה: מכיר היה בן הבכור של  מנשה (בראשית נ,כג). השם "מכיר" בעברית מגלם את המושג של קפיטליזם, של שיטת ה"הון", את העיקרון של מסחר ומכירה. השם מכיר או "המכירי" בלטינית של הנוצרים נרשם כ"אמריקו" ומכבודו של יורד ים בשם "אמריקו" וואספוצי ( (Amerigo Vespucciיבשת אמריקה קיבלה את שמה. אמריקה נקראת על שמו של אמריקו ואספוצי ואמריקו ואספוצי נקרא על שמו של מכיר בן מנשה. יוצא מכך שבעקיפין אמריקה נקראת על שמו של מכיר ("המכירי") בן מנשה בזכות ההשגחה העליונה. הסמל הרשמי של ארה"ב היא פירמידה (ראה בכל שטר של דולר אחד) ולפי המדרש (במדבר רבה ב,ז "באותותז") על הדגל של מנשה הייתה תמונה של מצרים. כשרואים תמונה של פירמידה מיד נזכרים במצרים.

הברכות שנתנו לאבות הקדמונים היו צריכות להתגשם לפני ולקראת אחרית הימים: בראשית מט,א: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. . העמים היחידים שאפשר לומר שהם ממלאים את כל התנאים אודות עשרת השבטים בתנ"ך הם העמי אירופה המערבית לצד בריטניה ובנותיה וארה"ב.
 

אחים אחרים
אחים אחרים - פרק שבע עשרה

Brit - Am

תוספות וסיכום

 

« Arthur Bryant, English Saga 1840-1940, 1940, Great Britain, pp. 256-259.

| בספר "בני יששכר" (צבי אלימלך שפירה 1784-1840) מרחשון, אות ה: <<למה לא צוה יעקב ליתן את מנשה בשמאלו ואת אפרים בימינו, למה הוצרך לשכל את ידיו. אבל באמת כי מנשה הבכור...לזה אמר "שכל את ידיו" (ולא החליף את מנשה לשמאלו) כי באמת מנשה הבכור והוא בחשיבות, אבל שם את אפרים לפני מנשה לענין הקדימה.>>
 uWHY THE JEWS ARE "JUDAH" by
Steven M. Collins  in “Brit-Am Truth” issue no. 6
תוכן