היסטוריה

 

פרק חמישי

 

שלבים של הגולה

 

הגלייתם של השבטים הצפוניים לאזורים שונים של האימפריה האשורית הייתה בשלבים:

1. השבטים היותר צפוניים: דן, יששכר, ונפתלי.

   מלכים-ב טו,כט: בִּימֵי פֶּקַח  מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר  מֶלֶךְ אַשּ ׁוּר, וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה  וְאֶת יָנוֹחַ  וְאֶת קֶדֶשׁ  וְאֶת חָצוֹר  וְאֶת הַגִּלְעָד  וְאֶת הַגָּלִילָה , כֹּל אֶרֶץ נַפְת ָּלִי ;    וַיַּגְלֵם, אַשּׁוּרָה.  
 

2. השבטים שישבו ממזרח לירדן :

   דברי-הימים-א ה,כו: וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּו ּל  מֶלֶךְ אַשּ ׁוּר, וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר  מֶלֶךְ אַשּ ׁוּר, וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַ שֶּׁה; וַיְבִיאֵם לַחְלַח  וְחָבוֹר  וְהָרָא , וּנְהַר גּוֹ זָן , עַד,    הַיּוֹם הַזֶּה.  

 

3. גלות "שומרון" במובן של מנשה, אפרים, וזבולון:

   מלכים-ב יז,ו: בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ, לָכַד מֶלֶךְ אַשּ ׁוּר אֶת שֹׁמְ רוֹן, וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל, אַשּׁוּרָה; וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר, נְהַר גּ וֹזָן --וְעָרֵי מָדָי .  
 

מקום הגולה שנקראת "אשור" מכוון לאזורים שהקיפו את רוב ארם נהריים והתמשך לתוך הרי זגרוס במזרח, ובמערב הם הגיעו לשפת הים השחור.

<<וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר, נְהַר גּ וֹזָן --וְעָרֵי מָדָי >>:  כל המקומות האלו היו בתוך שטחה של "אשור " במשמעותה היותר רחבה.

<<הָר ָא >>: ( דברי-הימים-א ה,כו) הייתה באזור הרט  באפגניסטן . פלג של עשרת השבטים אכן הגיע לאפגניסטן והסביבה ומשם המשיך למערב אירופה. היה מסורת על שהייתם של חלק מבני עשרת השבטים באותם מקומות לתקופה מוגבלת אבל לא הרבה מעבר לכך. תושבי אפגניסטן של היום באו אחר עזיבתם של בני ישראל וכך הם אמרו בעצמם. הם (לפחות על פי רוב) אינם מזרע ישראל אלא קבוצות של שבטי ישראל התגוררו בארצם בעבר.

תיגלתפילסר מלך אשור התהלל שהוא הגלה את כל "בית חומרי" (בני ישראל) מהגליל הצפוני ומונה ערים בגליל אשר מהם הוא הגלה את התושבים לאשור. אחריהם נשאר שריד קטן מסביב עיר הבירה, שומרון. שומרון נבנתה על ידי המלך עומרי שנקרא "חומרי" בפי האשורים וזמן רב אחרי מותו של המלך עמרי "בית חומרי" היה השם שהאשורים נתנו למלכות ישראל. לפני כן התחום של ישראל וסוריה נקרא ארץ ה"אמורו" כלומר ארץ האמורי.

מלכי אשור תיגלתפילסר (745-727), שלמנאסר (727-722), סרגון (722-705),  וסנחריב (705-681) השתתפו בגלותם ויישובם מחדש של בני ישראל. אחרי השבטים ממזרח לירדן והשבטים הצפוניים נשארו רק קומץ  של תושבים מסביב לעיר שומרון בדרום.  תושבים אלה גם גורשו.

מלכים-ב יח,יא: וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּ ׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל, אַשּׁוּרָה; וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר, נְהַר גּ וֹזָן --וְעָרֵי מָדָי .  ב יח,יב עַל אֲש ֶׁר לֹא שָׁמְעוּ, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ אֶת בְּרִיתוֹ, אֵת כָּל אֲש ֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה; וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא עָשׂוּ.  

שלמות הגולה

חריטה אשורית  (כעת במוזיאון הבריטי בלונדון) מנינווה  בירת אשור  מזכירה את לכידת שומרון  וגלות תושביה. החריטה מספרת שמלך אשור לקח לעצמו יותר מ27,000 אנשים ואת השאר העביר לאשור. צריכים להבין שהחריטה אומרת לא (כפי שהיא בדרך כלל מוסברת) שסרגון  לקח בשבי רק 27,000 אנשים משומרון אלא יותר נכון לפרש שסרגון לקח 27,000 אנשים לעצמו (לצרכי הצבא) ואת השאר הוא יישב באשור. התושבים של שומרון  גורשו אחרי שכל יתר הישראלים כבר נשלחו למקומות גלותם. חלק מגולי שומרון נלקחו מעבר לים, כפי שראינו, ובכך הם הלכו בעקבות אחיהם מבני ישראל שהפליגו באוניות  לפניהם. יתר גולי שומרון נלקחו לצפון.  אחרי הגליית שומרון , מספרת התנ”ך:מלכים-ב יז,יח: וַיִּתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו:  לֹא נִשְׁאַר, רַק שֵׁבֶט יְהוּ דָה לְבַדּוֹ. התלמוד והמדרשים מדברים על גלות עשרת השבטים ועל דרך הגלייתם. אמנם ממדרש אחד] משתמע שאחד מכל שמונה אנשים נשאר. פה ושם, ישנם עוד רמזים שאחוז קטן של השבטים הצפוניים נשאר אחרי הגלות והתבולל בין היהודים של יהודה . ארכיאולוגים גילו שכונה בירושלים (באזור הרובע היהודי  של היום) שכנראה נוסדה על ידי פליטים מישראל הצפונית. ממצאים חדשים אלה מראים את ההשפעה החזקה של תרבות זרה ומצרית. לזמן מה התושבים החדשים נהגו לשרוף את מתיהם דבר שאסור לפי ההלכה היהודית. גם לויים  משבט לוי  (דברי הימים-ב יא,יג-יד) ופליטים דתיים ואחרים לפני כן החלו לעבור ממלכות "ישראל" לדרום, ליהודה. התהליך התחילה בזמן הפילוג והרבה לפני הפלישה האשורית. ואף על פי כן, שום דבר בעל ממשות ומשמעות לא שרד אחר הכיבוש של אשור . חייבים להסיק את המסקנה שהרוב המוחץ של עשרה השבטים הוגלו כפי שמסופר בתנ”ך!   חפירות גם מוכיחות את השלמות של הגירוש. מהתקופה שלאחר כיבוש אשור  (מסביבות 700 לפנס"ה) בכל אתר בצפון יש סימנים של שריפה והרס ובעקבותיהם פער בלי תושבים. לזמן רב אין התנחלות חדשה ואמיתית בצפון וכאשר התיישבות מאורגנת אכן מתחדשת היא מתחילה בממדים קטנים ועלובים, ובשום מקום אי אפשר לומר שהמתישבים קשורים לתושבים הקודמים מבני עשרת השבטים. בנוסף להגליית בני עשרת השבטים האשורים גם הגלו יהודים רבים. סנחריב שיבח את עצמו והכריז שהוא כבש ערים ביהודה והגלה יותר מ200,000 אנשים מתוכם. מאורע זה מוזכר במדרשים ומקורות דומים אבל רק מרומז בתנ”ך:מלכים-ב יח,יג: וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה, עָלָה סַנְחֵ רִיב מֶלֶךְ אַשּ ׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּ דָה הַבְּצֻרוֹת--וַיִּתְפְּשֵׂם. גם הנביא מיכה (פרק ב') דיבר על כך שתושבים בערים ביהודה ילכו בשבי לאשור. כל אלה נבלעו בתוך עשרת השבטים ונחשבים כחלק מהם כמו שפליטים מעשרת השבטים התבוללו בתוך יהודה  ונהפכו ל"יהודים". בתוך היהודים של היום יש נציגים מכל השבטים אלא שהרוב הם משבטי יהודה, בנימין , ולוי .הנביא ישעיה ניבא שאחרי הגלויות של האשורים  רק אחד מעשרה יישאר מהאוכלוסיה המקורית. אלה שיישארו כנראה יהיו התושבים ביהודה ואחר כך גם הם יעברו גלות נוספת משלהם :  ישעיה ו,יג: וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה, וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר:  כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן, אֲש ֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם--זֶרַע קֹדֶשׁ, מַצַּבְתָּהּ. היהודים שנשארו ביהודה היו מיועדים לגלות לבבל  ומשם לחזור תחת הנהגתם של עזרא  ונחמיה אבל היהודים אשר  קודם לכן נלקחו לגולה על ידי סנחריב   נעלמו. הם הצטרפו לאחיהם מבני עשרת השבטים ונעשו חלק מהם. במונחים של התנ”ך עשרת השבטים מכונים "ישראל", או "שומרון ", או "יוסף " או "אפרים ". היהודים  של יהודה  נזכרים בשמות "יהודה", "ירושלים ", או "ציון ". יהודה היא יחידה נפרדת ומובדלת מעשרה השבטים שהלכו הלאה ולא חזרו ולא יחזרו עד אחרית הימים. הרמב"ן ב"ספר הגאולה " הדגיש שברשימות של המיפקדים של היהודים שחזרו מבבל בתקופתם של עזרא ונחמיה  רק אנשים משבטי יהודה, בנימין , ולוי נזכרים. כל האחרים גלו על ידי האשורים  וזהותם בעיני עצמם אבדה.
 

חייל יהודי מלכיש

בצבא אשור

 

סנחריב הגלה יהודים רבים שהצטרפו  לבני עשרת השבטים  
 

אחים אחרים

 

אחים אחרים - פרק שישי

 

Brit - Am

תוכן
 

תוספות וסיכום

] מדרש זוטרא, שיר השירים א