|
היסטוריה
פרק תשיעי הגימירי עשרת השבטים נכבשו וגורשו בעיקר על ידי פול ותיגלתפילסר ויש סברה ששניהם היו אותו אדם בשמות שונים. שליטים אשוריים מאוחרים, שלמנאסר, סרגון, וסנחריב השלימו את מלאכתם והגלו את שאר הצפון ישראלים. תיגלתפילסר (745-727) הפך את האימפריה האשורית מישות חזקה אבל מתנוונת לכוח העיקרי בעולם. אררט קודם לתיגלתפילסר ממלכת אשור התמודדה באיום מכיוונה של ממלכת אררט בצפונה של אשור. אררט השתרעה על המרחב הידוע לנו כארץ ארמניה. אררט הייתה בתחילה מדינת-חסות של אשור ואוכלסה עם גולים שבויים שנלקחו מארצות שונות. התרבות של אררט הייתה צורה עתיקה של תרבות אשורית. השליטים של אררט לא היו אשורים אבל נתינים אחרים בעלי תרבות אשורית מיושנת. המסמכים הכי מוקדמים של אררט נכתבו בשפה האכדית שנחשבה ללשון של האבות הקדומים של אצילי האשורים והייתה השפה הרשמית של האימפריה האשורית. שליטי אררט דיברו גם אשורית וגם חורית. אררט כנראה הייתה פלג של ממלכת אשור אשר מרדה ונהפכה לממלכה חזקה בזכות עצמה. ממלכת אררט השתרעה מסביב אגם "ואן" בארמניה, והטילה את מרותה על ארץ מני, ועל האזור של גוזן בתחום נהר חבור, וגם על ארץ קליקיה עם הנמל טרסיס בדרום-מזרח טורקיה של היום. תיגלתפילסר הביס את הכוחות של אררט וכבש את רוב שטחה. הוא צר על עיר הבירה, ואן, ואולי מעולם לא הכניע אותה לגמרי. האזורים שנכבשו מאררט יושבו מחדש עם גולים מאזורים אחרים וכללו גולים מישראל שגם יושבו בארצות מסביב. כאשר תיגלתפילסר מת אררט התאוששה והשיבה לעצמה מעט מהשטח שהיתה לה קודם. עקב מאמצי אררט להחיות את עצמה מצאו חלק מגולי ישראל את עצמם למעשה משוחררים מעול אשור. להזכירכם, גולים מישראל נלקחו לאזורי ספר של ממלכת אשור וגם לערים מרכזיות. גדודי צבא שלמים מבני ישראל וארם גויסו לצבא אשור. היו ביניהם שקיבלו משרות בכירות ביותר. בני ישראל נהיו חלק חשוב במערכת הצבא של אשור ובמיוחד בחילות הפרשים, המרכבות, והקשתים. ביחידות המרכבה בני ישראל הפכו לגורם העיקרי וביחידות הפרשים רסן הארגון וההדרכה ניתנו לישראלים ולבני אררט כאחת. האשורים אימנו את סוסיהם בארץ מני שגבלה באשור בצד אחד ובאררט בצד שני. ארץ מני הייתה אחת מן הארצות אשר אליהם הובלו גולים מבני ישראל. כמו כן ארץ מני הייתה אחת מן ארצות אשר בהן העם הנקרא "גימירי" הופיע לראשונה: <<הגימירי יצא מתוך [ארץ]מני>> אומרת כתובת אשורית. מני הייתה בחוף הדרום-מערב של ים הכספי סמוך להרי הקוקס ועל הגבולות של אשור ואררט. ארץ מני התעתדה להיות מרכז פעולה של העם הסקיתי. העם הגימירי והעם הסקיתי היו בני אותו אומה תחת שמות שונות או לפחות הם היו "שתי קבוצות-עם שכנראה פעלו באותם אזורים ואשר שמותיהם התחלפו זה בזה כבר במקורות האשוריים"©. היו שלוש קבוצות עיקריות של עמים בתוך כוחות הגימירי והסקיתי: גימירי, סקיתי, וגותי. הגימירי והסקיתי הכילו פלגים של כל שלוש הקבוצות אבל יחסי הכוחות השתנו בין קבוצה אחת לשנייה. אחר כך, ב"סקיתיה" (ת מזרח אירופה, רוסיה של היום, אסיה המרכזית, סיביר, ואפילו סין הצפונית) התחומים הקשורים לגימירי, סקיתי, וגותי היו אותם אזורים אשר בהם נמצאו מנהגים דתיים של עברים וכנענים. לפי ממצאים מאזור ה"סקאי" ממזרח לים הכספי, הסקיתים דיברו בשפה הארמית. חלק מבני עשרת השבטים לפני גלותם גם כן דיברו בשפת הארמית. שמות שבטיים היו דומים לשמות של שבטיהם ובתי-אב בתוך השבטים של בני ישראל, ודיווחים אודותם ואודות אזוריהם דיברו על הימצאותם של בני ישראל מעשרת השבטים. גומר וישראל גולי ישראל הצטרפו לקבוצה של עמים שנקראה "גומר" בתנ"ך. "גומר" היא דמות של אם לבני עשרת השבטים בפרק הראשון של ספר הושע. הנביא הושע ממלא תפקיד של סמל לאבהות לבני עשרת השבטים. הוא מתחבר עם אשה זונה בשם "גומר בת דבלים" ומוליד שלושה ילדים. הוברר לנו מפי הושע שכל ילד מסמל פלג אחר מבני עשרת השבטים הגולים. השם "גומר" הוא גם השם של עם ה"גימירי" הידוע לנו מזמן קצר אחרי גלותם של עשרת השבטים. כמו כן גומר בן יפת הוליד שלושה בנים כאשר כל אחד היה לאבי אבותיו של קבוצות עמים. הזיווג של הושע וגומר מייצג את בני ישראל הגולים כאשר הם מצטרפים לעמי גומר ומהם נוצר "בְנֵי זְנוּנִים" (הושע ב,ו) בעלי זהות לאומית לגמרי לא ברורה. בספר הושע, הייחוד נעשה עם גומר: שלושה ילדים (שני ילדים וילדה) שיוחסם מפוקפק נולדים. ילדים אלו מייצגים את עשרת השבטים הצפוניים ולא את שבט יהודה שמדובר בו באופן נפרד. הושע מנבא שהילדים יילקחו הלאה, ז"א יגלו כולם יחד. הם יתכחשו למוצאם, ייחשבו כלא שייכים לאלוקי ישראל. בד בבד עם היותם לא שייכים הם ייעשו למרובים באוכלוסין. הושע ב,א: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא יִמַּד, וְלֹא יִסָּפֵר; וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם, לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם, בְּנֵי אֵל חָי. מספרם של בני עשרת השבטים יהיה עצום: "כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא יִמַּד, וְלֹא יִסָּפֵר" ורק אחרי כן, "וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם, לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם, בְּנֵי אֵל חָי." בסוף הם יתאחדו עם יהודה: הושע ב,ב: וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יַחְדָּו, וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד, וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ: כִּי גָדוֹל, יוֹם יִזְרְעֶאל. פסוקים אלו מתיישבים עם הרעיון שעשרת השבטים הוגלו, התאחדו עם קבוצת עמים בשם "גומר" ("גימירי" בשפת ה"אכדית" של אשור) ונחשבו כחלק מהם. הם איבדו את זכר זהותם וכל קשר רוחני בין עצמם ויהודה נעלם. הם גם איבדו קשר עם אלוקיהם. בלאו הכי עוד טרם גלותם הם כבר עבדו עבודה זרה, הלכו במנהגי העמים סביבם, ונלחמו נגד יהודה! עוד לפני גירושם קשה היה להבחין בינם ובין הגויים מסביבם. חז"ל שקלו והגיעו למסקנה שחייבים להתייחס אליהם, "כגויים, לכל דבר" (יבמות יז). עוד לפני כן הנביאים ניבאו שבאופן רוחני ייחשבו (לתקופת גלותם) כלא שייכים לעם ישראל: הושע א,ט: וַיֹּאמֶר, קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי: כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם. הושע ה,ז: בַּיהוָה בָּגָדוּ, כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ.הושע ז,ח: אֶפְרַיִם, בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל; אֶפְרַיִם הָיָה עֻגָה, בְּלִי הֲפוּכָה.ירמיה ג,ח: וָאֵרֶא, כִּי עַל כָּל אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל, שִׁלַּחְתִּיהָ, וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ. יחד עם זאת שבני עשרת השבטים נחשבו "כגוים לכל דבר" ולא שייכים באופן זמני מבחינת הרוחניות וכ"לא יהודים" לגמרי, הם התעתדו להיעשות גדולים, עשירים, מרובים, והכוח המכריע בעולם. כך הנביאים אמרו. לבסוף, הם מיועדים להתפייס עם יהודה ולחזור לאלוקי ישראל. הזיווג של הושע עם "גומר" הביא שלושה ילדים כאשר כל אחד מייצג פלג אחר של הגולים שיחזור. הושע א,ד: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל: כִּי עוֹד מְעַט, וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא, וְהִשְׁבַּתִּי, מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל. ב,א: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא יִמַּד, וְלֹא יִסָּפֵר; וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם, לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם, בְּנֵי אֵל חָי. ב,ג: אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם, עַמִּי; וְלַאֲחוֹתֵיכֶם, רֻחָמָה. גומר והגויים באופן דומה הייתה ישות אתנית אחרת שנקראה גם כן בשם "גומר": בראשית י,א: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ, שֵׁם חָם וָיָפֶת; וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים, אַחַר הַמַּבּוּל. י,ב: בְּנֵי יֶפֶת--גֹּמֶר וּמָגוֹג, וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל; וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס. י,ג: וּבְנֵי, גֹּמֶר--אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת, וְתֹגַרְמָה. ילדים אלו של בני גומר בן יפת נעשו למייסדים של עמים באירופה ובני עשרת השבטים של ישראל התאחדו עמם (כפי המתואר בספר הושע), ועברו עמם למערב ובמידה מסוימת התיישבו ביניהם ועדיין נמצאים עמם בחלקם אלא יש להניח שבמשך הזמן רבים מבני ישראל נפרדו מהם. מחקרים בעבר אודות מהגרים מאירופה לארצות הברית מצביעים על שוני באופי, בהשקפה, ואפילו במבנה גוף בין אנשים שעזבו ואלו שנשארו. יתכן שבאזורים מסוימים כגון באיי בריטניה ובצפון אמריקה צאצאי בני עשרת השבטים נמצאים באחוזי ריכוז גבוהה. עשרת השבטים והשם "גומר" במקורות זרים עשרת השבטים במלכות ישראל לפני גלותם נקראו על ידי האשורים "בית קומרי" או "קומרי" עקב המלך עמרי ששלט פעם על ישראל. ה"ע" ב"עמרי" הפך ל"ק" בפי האשורים ולכן הם אמרו "קומרי" ובניבים של אשור אפשר גם שהם בטאו את זאת כמו "גומרי" היות ובשפתם יש דוגמאות לכך ש"ע" = "ק" = "ג" או "ע"="ג". [אף בארץ ישראל בשבטים הצפונים יש אומרים שגם שם ביטאו את ה"ע" כמו "ג", וכן בערבית]. בארץ בבל המשמעות של "גימירי" היא "שבטים" ושם דומה "גמירא" משמע "גולים נוודים". הגולים מבני ישראל שנקראו "קומרי" או "גומרי" או "גימירי" או "גמירא" היו באותם אזורים אשר בהם קבוצה אחרת נקראת באותם שמות או בשמות דומים הקשורים לגומר בן יפת. חז"ל אמרו שעשרת השבטים הלכו לאותם מקומות אשר (לפי דבריהם) בני גומר בן יפת ירשו קודם לכן! שתי הקבוצות (ה"גימירי" ובני ישראל) שימשו לאשורים למטרות זהות: ליישב את אזורי הספר ולספק חיילים לכוחות "הסוס", כלומר מרכבות ופרשים. שתי הקבוצות התעתדו להתאגד ולכן הזהויות הנפרדות שלהם לזמן מה היו לא ברורות! אולי זה נראה קצת מוזר שעמים שונים ממוצא שונה נקראו בשמות דומים והתיישבו באותם מקומות וכנראה התאגדו יחדיו כאילו הגורל הכתיב להם אלא שמסקנה זאת מתיישבת עם העובדות הידועות לנו. בכל מקרה, רוב החוקרים מסכימים שה"גימירי" (קימירי) הכילו כמה יסודות שונות. כל הסימנים מעידים שלפחות חלק מהם היו מבני ישראל! הגימירי בקורות העתים, בדברי הימים של מלכי אשור האשורים דיווחו אודות הגימירי לראשונה לכל המוקדם בשנת 714 או לפי התאריך היותר מקובל רק בשנת 707 לפ"ה. ב705 המלך סרגון של אשור נהרג בקרב נגדם. היורש של סרגון היה סנחריב שהביס את הגימירי בארץ עילם והדף חלק מהם לתוך ארץ פריגיה במערב. הגימירי כבשו את פריגיה ב695 לפני הספירה. אלו מהגימירי שלא הלכו לארץ פריגיה אלא נשארו על הגבולות של האימפריה האשורית התאוששו והמשיכו לתקוף את אשור. לקראת סוף המלכות של סנחריב האשורים הפסידו שטחים לגימירי בארצות אררט ומני. המלך אסרחדון, ששלט אחרי סנחריב, נלחץ קשות על ידי הגימירי ובעלי בריתם. חריטה אשורית מזמן אסרחדון מספרת: <<תתן לחיל הפרשים ודקו לפלוש לגימירא [ארץ הגימירי] שאמרו: מני הוא שלכם, לא הפרענו! <<בודאי זה שקר, הם הזרע של גולים מגורשים: הם מכירים לא את השבועה של אף אל וגם לא כל הסכם של בני אדם>>. החריטה מדווחת על מעורבותם של הגימירי בארץ מני וקוראת להם "הזרע של גולים מגורשים". הנביא עמוס דיבר על גולים מישראל הולכים לארץ מני. עמוס ד,א: שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה, פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן, הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים; הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם, הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה. ד,ב: נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יְהוִה בְּקָדְשׁוֹ, כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם; וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת, וְאַחֲרִיתְכֶן בְּסִירוֹת דּוּגָה. ד,ג: וּפְרָצִים תֵּצֶאנָה, אִשָּׁה נֶגְדָּהּ; וְהִשְׁלַכְתֶּנָה הַהַרְמוֹנָה, נְאֻם יְהוָה. <<וְהִשְׁלַכְתֶּנָה הַהַרְמוֹנָה>>: תרגום יהונתן: <<ויגלון יתהון להלאה מן טורי הרמיני>>. "טורי הרמיני" הם הרי מני ועמוס מנבא שבני עשרת השבטים יגלו להרי מני והלאה. האשורים בזמן אסרחדון הביסו את הגימירי בארץ תובל (בדרום מזרח טורקיה של היום) בשנת 679 לפני הספירה. בעקבות התבוסה נהדפו יותר אנשי גימירי מערבה לפריגיה ולוד במערב טורקיה. באותה עת קבוצה אחרת של גימירי גוייסו לצבא של אסרחדון כיחידה עצמאית משלהם. הופעת הסקיתים ב676 יש דיווחים ראשונים על קבוצה אחרת קצת שונה בתוך הגימירי. הם היו הסקיתים וכאשר הם הופיעו בתחילה הם היו חלק של הגימירי. כוחותיהם של גימירי ושל הסקיתי הורכבו מיסודות דומים אבל במידות שונות. אף על פי שבתחילה הסקיתים היו חלק בלתי נפרד מהגימירי הם התחילו לפעול באופן עצמאי. לקראת סוף מלכותו של אסרחדון האשורים איבדו את שליטתם בארץ תבל ובארץ קליקיה ולכן הם הגיעו להסכם עם הסקיתים. מלך הסקיתים קיבל אחת מבנותיו של מלך אשור. אסרבניפל (668-635) מלך אחרי אסרחדון. הוא כבש את אזור "מיצרו" והיה חותנו של גיגיס מלך לוד במערב טורקיה. הגימירי פלשו לארץ לוד ואסרבניפל עזר לגיגיס החתן שלו נגד הגימירי. ב658-651 ארץ מיצרו מרדה באשור וגיגיס (על אף היותו בעל ברית של אשור) שלח שכירי חרב יווניים וכריים (מ"כריה" במערב טורקיה) לעזור למיצרו נגד אשור. עקב כך כאשר הגימירי שוב פלשו ללוד אסרבניפל התמהמה לשלוח עזרה. בשנת 652 הגימירי החריבו את הבירה של לוד, העיר סרדיס. גיגיס נהרג ובנו הומלך במקומו ומיהר להתפייס עם אסרבניפל. לאחר מכן, האשורים והסקיתים פעלו ביחד להכניע את הגימירי שנהדפו יותר למערב מעבר למצרי הבוספורוס ולתוך אירופה. המונחים "אמור", אמורי: המלך של הגימירי נקרא בכתובת אשורית "מלך של אמורו ". השם "אמורו" בעברית הוא: "אמורי". ארץ ישראל המזרחית נקראת "ארץ האמורי" (במדבר כא,לא יהושע כד,ח שופטים י,ח יא,כא עמוס ב,י) ולפיכך לפעמים בני ישראל בפי זרים נקראו "אמורו". אומן מנדה: האשורים אמרו שהן הגימירי והן הסקיתי כללו קבוצות מעמי "הגימירי, סקאי, וגותי" או של "אומן מנדה, סאקאי, וגותי". המונח "אומן מנדה" לפנים היה שם בארם נהריים לישויות נוודיות בצפון סוריה אשר נשאו שמות שמיים ויתכן שהשתייכו לבני ישראל: שבטי ראובן, גד, ומנשה היו אז באותם אזורים. האשורים בשנות ה600 לפני הספירה השתמשו בביטוי "אומן מנדה" לתאר את הגימירי ואת הסקיתי. אחרי האשורים באו הבבלים ואחרי הסקיתים באו אנשי מדי. הבבלים המאוחרים כינו את אנשי מדי בתואר "אומן מנדה" היות והמדיים התיישבו במקומם של האומן מנדה המקוריים. ניתן לסכם שבתחילה קראו לבני ישראל בכינוי "אומן מנדה" ואחרי כן השם ניתן ל"גימירי" ולסקיתי. חושבים שמשמעותו של השם "אומן מנדה" היא "אומה של מנדה". אצל בני ארם בצפון ואצל הפרסים ה"ש" התחלף עם "ד". לפיכך אפשר להבין שהשם "מנדה" היא צורה אחרת של השם "מנשה". "סקיתי", "סקאי": "סקיתי" (SKYTHIAN) הוא השם שאנחנו משתמשים בו. השם הזה הוא למעשה מונח של היוונים. יש סוברים שהשם "סקיתי" נוצר מהצירוף "סקאי-תי" כלומר "העם הסקאי". כל הסקיתים נקראו "סקאי" וזה אחד מהשמות שנמצאו בתעודות האשורים עבור הסקיתים. בשלב מאוחר יותר הייתה קבוצה של סקיתים ממערב לים הכספי ועוד קבוצה למזרחו של הים כאשר עמים אחרים הפרידו ביניהם. במשך הזמן הבדלי תרבות ניכרו ביניהם. חוקרים של היום לפעמים קוראים לסקיתים ממזרח לים הכספי בשם "סקאי" ואת אלו במערב הם מכנים "סקיתים". לאמיתו של דבר השמות "סקאי" ו"סקיתי" היו במקורם צורות שונות של אותו השם. "ארמי", "סקאי": הסקיתים נקראו "סקאי". חוקר של הרומים (פליני 6:9) דיווח שהשם הקדום של "סקאי" היה "ארמי" וגם בני ישראל לפעמים נקראו ארמי בפי זרים. כמה משבטי ישראל דיברו ארמית לפני גלותם וחלק מהם נחשבו לארמים בעיני שכניהם. כל שנה כל איש מבני ישראל היה חייב להכריז בבית המקדש שמוצאו של אבי אבותיו היה מארם: דברים כו,ה: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. הדרשה (בהגדה של פסח) אומרת שהפירוש ל"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" מתכוון לחותנו של יעקב אבינו, לבן הארמי, אשר ביקש "לעקור הכל" ולאבד (להשמיד) "אבי" כלומר את יעקב. אף על פי כן, הפשט (בהתאם לפירושים של רשב"ם, אבן עזרא, חיזקוני, רד"ק, רבינו בחיי, ותרגום יהונתן) של "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" הוא שאבי (יעקב) היה ארמי אובד. הכוונה ב"אובד" הוא גולה ממקום למקום כמו "הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר" (ישעיה כז,יג). מסמך עתיק מעיד שבימי הפרסים חיילים יהודים במצרים נקראו בפי השליטים מטעם פרס "ארמי". כפי שאמרנו למעלה הסקיתים נקראו "סקאי". באפגניסטן הכינוי, "סאק" ניתן לאיש מה"סקאי" (סקיתי) ונחשב גם כן כינוי חיבה לאנשים אשר נקראו בשם "יצחק". גם באנגלית "סאק" הוא כנוי "ליצחק", ובעברית המדוברת "צחי" הוא קיצור של "יצחק". שמות אחרים שנתנו לסקיתים בפי האשורים והפרסים כמו "זוהק", ו"אישקוזאי" גם כן באו מהשם "יצחק". קבוצה של סקיתים בצפון ארמניה נקראו "אסיקי-גולו" כלומר "הגולים של יצחק ". בראשית כא,יב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם...בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע." עשרת השבטים במלכות ישראל בצפון לפני גלותם נקראו על שם יצחק או בפי ניב הצפון "ישחק ".עמוס ז,ט: וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק, וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ; וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם, בֶּחָרֶב. מצפון למני היה אזור בשם "סקסין" (Sakacene) שהסקיתים התישבו בו. הסקאי-סקיתי של יצחק נקראו גם "סקסי", ו"סקסון" ב"סקיתיה" והאנגלו-סקסונים הם הצאצאים שלהם. השם "סאקסון" בא מהשם "סקאי". העיר "סאקסין" על החוף הצפון מערבי של הים הכספי נקראת בפי בני זמנו "העיר של הסקסונים". "סאקסין" הייתה אחד מערי הבירה של הכוזרים. הכוזרים גם כן היו צאצאי סקיתים והייתה להם מסורת אשר לפיה הם יצאו מהשבטים מנשה ושמעון. "גותי": ה"גותי" נזכרו לעתים קרובות לצדם של הגימירי והסקאי. עם אחר בשם "גותי" נמצא מקודם בהרי זאגרוס (בארץ אירן) בימי קדם בהיסטוריה המוקדמת מאוד של ארם נהריים. העם ה"גותי" הקדום נעלם והשם ירד לתחומי הנשייה למשך מאות שנים. בזמנו של תיגלתפילסר ואחרי כן הייתה תחייה של מינוחים עתיקים והשם "גותי" שוב הופיע. הפעם השם "גותי" ניתן לגולים שיושבו בערך באותה סביבה אשר בה ישב בימי קדם עם ה"גותי" הקדום. המונח "גותי" הוא צורה של השם "גד" : "גד" הוא "גות" בניבים שונים©. אחר כך העם ה"גותי" הפכו לממלכה אדירה והתיישב בשוודיה. השם "גותי" כולל ווריאציות של השם כמו "גותי, גאות, גטי, גודו, גד". הבדלים בין הגימירי והסקיתי? "מדיאס" המלך של הסקיתים נקרא "גמירי" על ידי החוקר הרומי סטראבו (STRABO 1.3.20) במקום אחד ו"סקיתי" במקום אחר. חוקרים של ימינו כמו סולימרסקי| ואחרים מציינים שמבחינת הארכיאולוגיה אי אפשר להבחין בין גימירי לסקיתי. איבנטצ'יק© תיאר את כל הניסיונות לעשות הבחנות בין גימירי לסקיתי בתחומי הארכיאולוגיה כ"חסרי תועלת". בכמה כתבי חריטות של אשור הסקיתים נקראים אישקוזה או כדומה אבל בדרך כלל הם נקראים סקאי ואומן מנדה או גימירי בדיוק כמו שאר הגימירי. יתר על כן: <<צריך להבהיר מההתחלה שהמונחים "גימירי" ו"סאקאי" התחלפו בשפה האכדית [אצל האשורים] והשם איסקוזאי (אסגוזאי) מופיע רק באופן חריג. "גימירי" (גמיר) היה הציון הרגיל עבור הגימירי וגם עבור הסקיתי בשפה האכידית [של אשור]>>| בטקסטים בבליים הסקיתים תמיד נקראים גימירי. החוקר הרמטה] אמר שבקשר למקור המוצא אי אפשר להבחין בין הגימירי לסקיתי. הרמטה ציין שמסמכים בבליים מעידים שבדרגות העממיים של הגימירי שמות האנשים היו בשפה הארמית. לפני גלותם של בני עשרת השבטים שפת הדיבור בחלקים רבים של ארץ ישראל הצפונית הייתה ארמית. גורלם של הגימירי והסקיתי הגימירי הובסו על ידי כוחות אשור ואחרי כן רובם הלכו לכיוון מערב. הם פלשו לפריגיה, לוד, ולארץ יווניה (Ionia) בטורקיה. משם הם המשיכו מערבה לתוך אירופה. הם נעשו הגורם הדומיננטי של הציוויליזציה הקלטית, ושל הגאלטי בגאליה (צרפת), ושל הקימברי בסקנדינביה, ושל הקימרי בבריטניה. הומרוס ויוונים אחרים דיווחו על הימצאותם של הגימירי בבריטניה בזמן מוקדם. חלק מהגימירי לא הלך למערב. כמה מאלה שנשארו התגייסו לכוחות האשוריים, ואחרים הצטרפו לסקיתים במזרחה של אשור. הסקיתים נשארו לזמן מה בתחומי המזרח התיכון, קיבלו את השליטה על האימפריה האשורית לתקופה מסוימת, ולבסוף לקחו את התפקיד המוביל בהחרבתם של הערים האשוריות ושל ממלכת אשור בכלל. הם גם היו מיועדים לספוג תבוסה מידי בעלי בריתם לשעבר, אנשי מדי ובבל, שבגדו בהם ושמו להם מארב. הסקיתים התעתדו לסגת לצפון, מעבר להרי קוקוס לתוך תחומי הערבה של רוסיה הדרומית ("סקיתיה") ומשם הם המשיכו מערבה לתוך אירופה. ההיסטוריה שלהם במזרח התיכון בפי מקורות חילוניים מקבילה לתיאורים של בני עשרת השבטים בתנ"ך ובתלמוד, כפי שנסביר להלן. המקבילות האלה הם חלק מהראיות המוכיחות שהעמים שנקראו גותי, גימירי, וסקאי היו מבני עשרת השבטים. אחרי שהסקיתים עברו לצפון הם התחלקו לשנים: (1) קיבוצה אחת הייתה לצפון הרי הקוקס ממערבו לים הכספי ו(2) האחרים שהיו למזרחו של הים הכספי. הסקיתים במערב בשלב המוקדם שלחו התפצלויות לתוך אירופה שהצטרפו לגימירי שהיו כבר שם. אחר כך חלק מהסקיתים המערביים היגר לסקנדינביה (שלראשונה נקראה לפי גירסאות נכונות של פליני, "סקת-אניה" SKATHANIA ארץ הסקיתים), ולגרמניה ומשם הם הלכו יותר מערבה. הגימירי במערב תרבות ה"קלטים" בהילסטאט (HALLSTATT) הסקיתים בתוך הקלטים הגימירי הלכו למערב וכבשו אזורים במרכז אירופה ומשם התפשטו כלפי מערב. התרבות שהם הביאו עמם ושהתפתחה לאחר מכן נקראת "הילסטאט", על שם אחד ממרכזיהם. חוליה אחרת מסקיתיה הגיעה אחר כך והכניסה יותר שינוים לתוך הציוויליזציה הקלטית של הגימירי. הם הצמיחו את התרבות של "לא-טאן"ª באזור של נהר הריין המרכזי (בגרמניה המערבית) אחרי שנת 500 לפני הספירה. המרכז של "לא-טאן" עבר לצפון צרפת ומשם עבר לאיים הבריטיים. לפי ווגנר: <<הציוויליזציה הקלטית המוקדמת כנראה היתה בעלת שורשים בציויליזציה של הצפון בלקנים, תרקיה (Thrace), אסיה הקטנה [טורקיה], והאזורים של אירן וארם נהרים. זה לא שולל את האפשרות שמאפיינים מסוימים בציוויליזציה הקלטית של איי בריטניה באו ממערב אירופה העתיקה או שהיה להם זיקות ישירות עם צפון אפריקה.>>{ הגימירי-קלטי אכן באו מהמזרח התיכון, מארץ ישראל הגדולה מנהר מצרים לנהר פרת. בדרך הם נחשפו להשפעות של ארם נהרים, מאשור, ומבבל, וממדי וממני, ומאררט. הם עברו דרך טורקיה והרי הבלקנים למערב. התושבים של איי בריטניה ואירלנד לפני בואם של הקלטים נחשפו לפניקים ולעברים ולהשפעות מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה ומספרד. וגם ספרד הושפעה מצפון אפריקה והעבירה השפעות האלה לאחרים. כפי שכבר ראינו בספרד הקלטים התמזגו עם ה"היברי": כלומר העברים של תרשיש. בשנות ה500 לפני הספירה העברים מבני ישראל שהגיעו בספינות פניקים והישראלים שבאו עם אחת מהתפצלויות של הגימירי התמזגו ונמצאו על יד נהר הרוהון (Rhone) בצרפת הדרומית. הם זיהו את עצמם כ"היברי" ז"א עברים והיו גם ידועים בתור "גלאטי". ה"גלאטי" באו מגלעד בישראל. ה"גלאטי" בסופו של דבר השליטו עצמם על רוב גאליה (ארצות צרפת, בלגיה, והולנד), וחדרו ל בריטניה ולאי אירלנד. ב"גאליה" הם נטו להתרכז בצפון. העם הבלגאי נחשב כחלק מהם. דברי הימים של אוסטריה הגימירי וישראל המרכז הקדום של הציוויליזציה הקלטית של הלסטאט הייתה באוסטריה. לפי מסמך לטיני הידוע כ"קרוניקל אוסטריה" או "דברי הימים של אוסטריה" נאמר שאירופה המרכזית נכבשה על ידי ממלכת אשור ושיהודים שהוגלו על ידי סנחריב הגיעו לאירופה דרך נהר הדנובה. החל בשנת 707 לפני הספירה, אומר המסמך, היהודים התגברו על מלך מסוים שאז נעשה ליהודי בעצמו. בעקבות זאת, היהודים התחתנו עם השליטים המקומיים באזורים של אוסטריה והונגריה, העכו"מיים הודברו וכל הארץ הייתה יהודית עד שנת 227 לעידן הנוצרי. בואו נשווה את האגדה הזאת עם מידע אחר כדלהלן : יהודים רבים מיהודה הוגלו על ידי סנחריב והצטרפו לבני עשרת השבטים בגולה והם מזוהים עימם. נוסף לכך, בחז"ל ובספרות העממית של עולם האגדות השם "סנחריב" מייצג את כל המלכים האשורים בדרך כלל. כמו כן המונח "יהודי" יכול להיות תיאור לכל חלקי בני ישראל לא רק אלה שבאו מ"יהודה" אלא גם מבני עשרת השבטים. באופן מדויק אולי זה לא נכון לכנות את בני עשרת השבטים בתור "יהודים" אבל ברמה העממית לא מתייחסים לדקויות כאלה. באירופה בזמן המדובר היו השפעות של אשור. הגימירי (שלפחות כללו עברים בתוכם) באו למערב בתקופה הנדונה והם כן קיבלו שליטה על המרחב. נוכחותם של הגימירי-הקלטים נשארה פחות או יותר דומיננטית באזור עד התאריך המאוחר שלפי הקרוניקל של אוסטריה "היהודים" שלטו שם. הקלטים המשיכו לאיי בריטניה ושם היו מסורות שהם מצאצאי ישראל. ה"יהודים" שמסופר עליהם ב"דברי הימים" של אוסטריה אשר פעם שלטו במקום הם השליטים ה"קלטים" שהלכו למערב. הקימרי והקימברי הגימירי, הקלטי, הקימרי, והקימברי, הם למעשה כולם אותם עמים אשר שמותיהם משתנים בהתאם לתקופה, המקום, ומקורות הדיווח אודותם. אנחנו משתמשים פה בשמות שונים לעם הזה כדי שיהיה קשר בין מה שאנחנו מספרים ומה שנמצא בספרי המחקר, התיעוד והעיון הרגילים. אנחנו גם חוזרים מדי פעם על אותם נושאים כדי להבליט פנים שונים שלהם. הגימירי-קלטי באו מהמזרח והתקדמו דרך העמק של נהר הדנובה והמשיכו לבריטניה. אגדה של וואלס באיי בריטניה אומרת שהאבות הקדמונים שלהם, ה"קימרי" הולכו על ידי מנהיג בשם "הו גדרן" לנמל בשם "דפרובינה"© מול העיר בצר (ביזנטיון, בטורקיה של היום העיר נקראת "איסטנבול"), ומשם הם עברו בים לבריטניה. האגדה הזאת גם תואמת מה שידוע לנו לגבי הגימירי-קלטי שהגיעו לאירופה מאותו כיוון. בצפון אירופה הופיע עם שנקרא "קימברי" שנחשבו כחלק מה"גימירי". הרומאים דיווחו בשנת 114 לפני הספירה שה"קימברי" היו עוברים דרך עמק הדנובה אבל בו בזמן כבר ביססו עצמם בסקנדינביה. הרומאים החשיבו את סקנדינביה בתור המולדת של ה"קימברי" ושמות-מקום מעידים על נוכחותם שם. הקימברי נשאו פסל של מתכת בדמותו של שור במסעותיהם. זה היה אמנם מנהג של עכו"ם אבל בני ישראל רצו מההתחלה לשאת פסל של שור או שור צעיר, כלומר של עגל (שמות ד,לב) וגם המלך ירבעם של "אפרים" הקים שני עגלי זהב, אחד בדן והשני בבית אל (מלכים-א יב, כו-כז מלכים-ב יז,טז). מחקרים ארכיאולוגים מראים השפעות חזקות מאזורי טורקיה והבלקן על דנמרק מתקופה זו. החוקר דיודור סיקיליוס (7Diodoros Siculus 32:4-) אמר שהגימירי, הגאלטי, והקימברי היו אותו עם. פלוטארך הרומאי (ב"מריוס") דיווח על כך שהגימירי, הקימברי, והסקיתי היו בעצם כולם חברים באותה קבוצת-עם שהוא קורא "קלטי-סקיתי". הומרוס מצא את הגימירי בבריטניה ואותו דבר נאמר גם בשיר יווני שמיוחס למשורר אורפיוס בערך משנת 500 לפ"ח . בדברי הימים של האנגלו-סקסונים ("אנגלו-סקסון קרוניקל", 891 לעידן הנוצרי) נאמר שהקלטים של בריטניה- באו מארמניה (אררט) ועם הפיקטים (Picts) של סקוטלנד הגיעו מדרום סקיתיה. ברוב האגדות העוסקות בנושא מאירלנד ומסקוטלנד נמצאת ידיעה שהסקוטים של סקוטלנד באו מסקיתיה. דרבנים של סוסים מהסוג שהיו משתמשים בסקיתיה נמצאו בסקוטלנד. רישומים של הרומאים מצביעים על כך שהן בריטניה והן סקנדינביה נחשבו כשרידים וענפים של סקיתיה הקדומה. מרכבות של ה"גימירי" נמצאו בסקנדינביה ובצפון אנגליה. המרחק שנמדד בין גלגל לגלגל במרכבות אלה היה זהה למידה בה השתמשו בכל המזרח התיכון בימי קדם. התפשטות הקלטים אחים אחרים אחים אחרים - פרק עשירי Brit - Am תוספות וסיכום © Anne Katrine Gade KRISTENSEN, "Who were the Cimmerians, and where did they come from?", Copenhagen, Denmark, 1988, p.102 © לדוגמא בתימנית ובאשכנזית מבטאים את הקמץ כמו הולם "וֹ" ובתימנית מבטאים את "ד" בלי דגש כמו "ת" (TH באנגלית) וכך יש לנו גות (GOTH) במקום גד (GAD). | T. Sulimerski, . "The Cambridge History of Iran", vol 2. "The Median and Achaemenian Periods" edited by Ilya Gershevitch. United Kingdom 1968. © IVANTCHIK, Askold I. "Les Cimmeriens au Proche-Orient", Switzerland, 1993 | VAN LOON, Maurits Nanning. "Urartian Art. Its Distinctive Traits in the Light of New Excavations", Istanbul, 1966. ] HARMATTA, J. editor of "Prolegomena. In the Sources on the History of Pre Islamic Asia," Budapest 1979. ª “LA-TENE” { HEINRICH WAGNER, "Studies in the Origins of the Celts and of Early Celtic Civilisation", Belfast, U.K., 1971, p.44 © "הו גדרן" HU GADARN "דפרובינה"DEPHROBANE בצר (ביזנטיון) BYZANTIUM איסטנבולISTANBUL CIMBRI תוכן |