אחים אחרים

עשרת השבטים במערב

מאת יאיר דוידי

היסטוריה

 פרק  ראשון

גלות דרך הים

ההתחלה
 
 עם ישראל הם צאצאי האבות אברהם, יצחק , ויעקב. יעקב  קיבל שם נוסף, "ישראל" (בראשית לב,כח  לה,י). לישראל היו שנים עשר בנים שנעשו לאבות הקדמונים לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (שמות, כד,ד). השבט של יוסף  חולק לשנים, אפרים  ומנשה , ואלה בדרך כלל נחשבים כשני שבטים נפרדים. יוסף קיבל את זכות הבכורה, זכות שעברה אחריו לאפרים, ואילו ההנהגה הראשית השתייכה ליהודה (דברי-הימים-א ה,א-ב) ©. ישראל ושנים עשרה בניו ירדו למצרים  ושם, במצרים, צאצאיהם שועבדו. תחת הנהגתו של משה רבינו בני ישראל יצאו ממצרים. הם עלו לארץ המובטחת, ארץ כנען , וכבשו אותה. המלך דוד , משבט יהודה , הקים את הבירה בירושלים. בתוך ירושלים  שלמה , בנו של דוד, בנה את בית המקדש . בזמנו של המלך רחבעם  בן שלמה עשרה שבטים מהצפון מרדו, פרשו, ויסדו ממלכה משלהם (מלכים-א יב:כ-כג). המדינה העצמאית בצפון של עשרת השבטים נקראת מלכות "ישראל" (הושע ה,ה) או "אפרים" (ישעיה ז,ח), או "שמרון " (ישעיה ז,ט). השבטים בדרום (יהודה, בנימין , ולוי ) נשארו נאמנים לבית דוד ונקראו "מלכות יהודה " (דברי-הימים-ב יא,יז). למלכות יהודה הצטרפו במשך הזמן אנשים מהצפון (למשל, הלוים  דברי-הימים-ב ט,טו) שמאסו בעבודת הכוכבים ובאורח החיים בצפון. מתושבי מלכות "יהודה" יצאו רוב היהודים של היום. למשך כמאתיים שנה שתי המלכויות המשיכו להתקיים זו לצד זו. לפעמים הם שיתפו פעולה ובהזדמנויות אחרות הם התגרו אחת בשניה. בסוף, ממלכת אשור  כבשה את מלכות ישראל  הצפונית והגלתה את כל תושביה. מלכות "ישראל" נעלמה. הגולים ממלכות ישראל ידועים בתור " הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשורּ" (ישעיה כז,יג) "ובשם העממי "עשרת השבטים האבודים של ישראל "¨.

בני ישראל לפני גלותם היו מרובים מאוד. היו תקופות בהן הם הגיעו להישגים של עוצמה מדינית, של התפתחות בתרבות ובמסחר, והיו בעלי יכולת מרשימה בהנדסה, במפעלי בניה ובהשקיה. הם היו עם חזק, במידה רבה עשירים, מתקדמים, ותקיפים. הם ידעו גם תקופות של שפל. כאשר הם גלו, הם לא פוזרו אלא יושבו מחדש במקומות מסוימים באזורים מוגדרים. אנחנו יכולים לעקוב אחרי האנשים האלה ומסלולי הגירתם על ידי התנ"ך, חז"ל, היסטוריה, ארכיאולוגיה, ומחקרים אחרים. וזה מה שעשינו. הממצאים שלנו בקשר לזהותם של שבטי ישראל תואמים למה שנאמר עליהם בתנ"ך. כתבי המקרא אומרים, כפי שנראה, שיסוד קובע בתוך עמים מערביים יצא מבני ישראל. הנקודה הזאת נכונה במיוחד לגבי העמים של צפון אמריקה ובריטניה וענפיהם. זה מה שנאמר בתנ"ך.

ספרנו מחולק לשני תחומים כאשר חלק אחד עוסק יותר בהיסטוריה ומדעים הקשורים להיסטוריה וחלק שני מתרכז בהסברים מן התנ"ך, חז"ל, ומקורות דומים.

 
מושב השבטים בגולה

שנים עשרה השבטים המקוריים של ישראל התפלגו לשתי מלכויות. שני שבטים, יהודה ובנימין, היו בדרום וכללו בתוכם רבים משבט לוי ומקצת משבטים אחרים ואף על פי כן הם נקראים ביחד "יהודה". עשרה השבטים הצפוניים של ממלכת "ישראל"  נלקחו כליל על ידי אשור למקומות בארם נהריים, לאזור של הררי קוקס ולאירן המזרחית.

בתנ"ך נאמר:

דברי הימים-א ה,כו: וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּו ּל  מֶלֶךְ אַשּ ׁוּר, וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר  מֶלֶךְ אַשּ ׁוּר, וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי  וְלַגָּדִי , וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַ שֶּׁה; וַיְבִיאֵם לַחְלַח  וְחָבוֹר  וְהָרָא , וּנְהַר גּוֹ זָן , עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

מלכים-ב יז,ו: בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ, לָכַד מֶלֶךְ אַשּ ׁוּר אֶת שׁמְר וֹן, וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל, אַשּׁוּרָה; וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח  וּבְחָבוֹר , נְהַר גּ וֹזָן --וְעָרֵי מָד ָי .מלכים-ב יז,יח וַיִּתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו:  לֹא נִשְׁאַר, רַק שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ. מלכים-ב יח,יא

וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל, אַשּׁוּרָה; וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר, נְהַר גּוֹזָן--וְעָרֵי מָד ָי .  ב יח,יב עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ אֶת בְּרִיתוֹ, אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה; וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא עָשׂוּ.   התנ"ך בפסוק

(דברי הימים-א ה,כו) למעלה מזכיר גם את "הָרָא" באירן המזרחית כאחד ממקומות הגולה. בנוסף למקומות הגלות האמורים בתנ"ך (כמו חלח, חבור, נהר גוזן, הרא, ערי מדי) מקורות בחז"ל גם מזכירים את הרי השלג ("הרי סלוג" בסנהדרין  צד), כספי (קידושין עב), הרי חושך (במדבר רבה טז,טו), את הר מני (תרגום יהונתן לעמוס ד,ג), סמבטיון (במדבר רבה טז,טו), אפריקי (סנהדרין צד), וכו'. השמות האלה לעיתים קרובות הם כינויים חילופיים לאותם מקומות או לאזורים סמוכים. חז"ל וממצאים ארכיאולוגים ואחרים מאפשרים לזהות את המקומות האלה של התיישבות הגולים. זמן קצר אחרי הגלות כל אחד ממוקדי הגולה נעשה מרכז לקבוצה של עמים אשר הופיעו בפעם הראשונה בדיווחם הידועים לנו. הם נזכרים בהיסטוריה בתור גימירי, סקיתי, וגותי. כל העמים האלה היוו איגודי-שבטים והם כללו (לפחות בחלקם) את בני עשרת השבטים!

גלות דרך הים

ישנן נבואות אשר בהן דיבר ישעיה על הגולה, כרגע נתיחס לאחת מהן:

ישעיה ח,כג: כִּי לֹא מוּעָף, לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ, כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן  וְאַרְצָה נַפְת ָּלִי , וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד--דֶּרֶךְ  הַיָּם  עֵבֶר הַי ַּרְדֵּן , גְּלִיל הַ גּוֹיִם .
ישעיה דיבר פה על שלבים בגלות. פרשנים הבינו את ישעיה ח,כג כמתכוון למשהו כמו: <<כי הדיכוי לא יוקל; השלב המאוחר של הגלות יהיה יותר קשה מהשלבים הראשונים כאשר תושבי ארצות זבולון ונפתלי גלו. הגולה האחרונה תהיה יותר מכבידה. שלבי הגלות מחולקים לגלויות דרך הים, עבר הירדן, גליל הגוים.>>.

 ניתן לפרש את הפסוק הזה בכמה אופנים. בכל אופן ברור שמדובר בהשוואה של שלבי הגלות. ברור גם שחלק מהגולים התנסו בגלות "דרך הים". חייבים להסיק שבנוסף לגלות דרך היבשה הייתה  גלות דרך הים שמוזכרת גם אצל הנביא עמוס:

עמוס ד,א: שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה, פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲש ֶׁר בְּהַר שֹׁמְ רוֹן, הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים; הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם, הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה.  ד,ב: נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יְהוִה בְּקָדְשׁוֹ, כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם; וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת , וְאַחֲרִיתְכֶן בְּסִירוֹת דּוּגָה .  ד,ג: וּפְרָצִים תֵּצֶאנָה, אִשָּׁה נֶגְדָּהּ; וְהִשְׁלַכְתֶּנָה הַהַרְמוֹנָה , נְאֻם יְהוָה.  עמוס דיבר על חלק מהגולים הולכים בְּ"צִנּוֹת " כלומר בספינות גדולות, ואחרים ("וְאַחֲרִיתְכֶן") בְּסִירוֹת דּוּגָה  זאת אומרת בספינות של דייגים  או בסוג של ספינה הנקראת "דוגה". [הפניקים  של צור  וצידון  השתמשו בעיקר בשני סוגי ספינה: אחת מהן עוצבה בצורה של גוף דג, כלומר "סִירוֹת דּ וּגָה ". בשלב יותר מאוחר יש עדויות לסוג של ספינה גדולה בשם "דוגה" באי קפריסין] . גולים אחרים יושלכו "הַהַרְמוֹנָה " ולפי תרגום יהונתן "ויגלון יתהון להלאה מן טורי הרמיני " ורש"י מסביר שהכוונה ל"הרי חושך ". הרי חושך
 היו הרי מני ("הרמיני") והסביבה באזור ארמניה והרי הקוקס.  במדרש איכה נאמר שהגולים הלכו דרך ארמניה שנמצאת באותו אזור. לכן מבשר לנו הפסוק שחלק מהגולים יילקחו למקומות גלותם בסוגי אניות שונות וחלק אחר יולכו דרך היבשה להרי מני. מהאזור של ארץ מני הופיעו לראשונה עמים הנקראים ה"גימירי" וה"סקיתי".

הנביא ישעיה חזה את אחרית הימים

ישעיה יא,יא: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת שְׁאָר עַמּוֹ--אֲש ֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר  וּמִמִּצְרַיִם  וּמִפַּתְרוֹס  וּמִכּוּשׁ , וּמֵעֵילָם  וּמִשִּׁנְעָר  וּמֵחֲמָת , וּמֵאִיֵּי, הַיָּם .  יא,יב: וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל ; וּנְפֻצוֹת יְהוּ דָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.  יא,יג: וְסָרָה קִנְאַת אֶפְר ַיִם, וְצֹרְרֵי יְהוּ דָה יִכָּרֵתוּ:  אֶפְר ַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּ דָה, וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְר ָיִם. הגולים ממקומות אלו (מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ, וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי, הַיָּם) יהיו צאצאיהם של בני ישראל שהלכו בגולה למקומות הנזכרים או שעברו אליהם אחר כך ומשם המשיכו לנדוד©.  בכל אופן בין המקומות האלה מוזכרים "אִיֵּי הַיָּם ". "איי הים" הם האיים של בריטניה  -כמו שיתברר להלן.  כדי להגיע ל"איי הים" צריכים להפליג לים.
הביטויים "איי הים" (ישעיה יא,יא),  "דרך הים" (ישעיה ח,כג), "צינות" (ספינות), ו"סירות דוגה" (עמוס ד,ב) בהקשר עם הגלות של עשרת השבטים מתישבים עם העברה של אוכלוסיות דרך הים באניות כפי שהיה אפשר לעשות ואכן נעשה במקרים ידועים על ידי ימאים פניקיים. הפניקים היו תערובת של כנענים ואחרים שישבו בערי החוף בלבנון וסוריה של היום. הערים העיקריות שלהם היו צור וצידון. הם הפליגו למרחקים וייסדו מושבות בצפון אפריקה (כגון "קרתא-חדשה" בטוניס), בדרום צרפת (מרסיי), בספרד, ובפורטוגל, ולפי הרומאים גם בצפון אירופה. הם הגיעו למערב אפריקה וגם הביאו מתיישבים לשם ויש אומרים אף ליבשות אמריקה הם הפליגו. הפניקים הפעילו מכרות בספרד, בצרפת, ואיי בריטניה. מפעליהם במערב נקשרים ב"תרשיש" שהייתה מבוססת בחוף בדרום-מערב ספרד.

בני ישראל בתור יורדי ים פניקים

בעבר גם ישראלים השתתפו בהפלגות לים של הפניקים (מלכים-א ט,כו-כח  כב,מח-מט דברי הימים-ב ט, כא כ,לה-לז). אזורים על חוף הים בארץ כנען היו שייכים לשבטי ישראל. מבצר צור וצידון רבה היו בתחום שבט אשר (יהושע יט כח-כט),  חירם מלך צור שלח לשלמה איש מצאצאי ישראל שהיה מומחה באומנויות הפניקים (מלכים-א ז,יג), שבט דן גרו באניות (שופטים ה,יז),  ובשיתוף עם היוונים הם סחרו עם צור (יחזקאל כז,יט). גם מזבולון היו יורדי ים: (בראשית מט,יג) זְבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן; וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן.  נמל "דור" בחוף מנשה היה די חשוב. וכמו כן גם לעיר יפה, שנשלטה על ידי שבט אפרים, היה נמל וקשרים בין-לאומיים. הפניקים של צור וצידון ושאר המקומות השתייכו לכנענים. שבטי ישראל התערבו עם הכנענים, למדו את מעשיהם, עבדו את אליליהם והתחתנו עם בנותיהם בנישואי תערובת (שופטים פרק א, מלכים-ב פרק יז).
הנביא הושע דיבר על אפרים ביחד עם העיר צור של הפניקים כאילו גורליהם נשזרו, וכאילו אנשים מבני אפרים ישבו בצור ושניהם סבלו מהכיבוש של האשורים :

הושע ט,יג: אֶפְר ַיִם כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי לְצוֹר, שְׁתוּלָה בְנָוֶה; וְאֶפְרַיִם, לְהוֹצִיא אֶל הֹרֵג בָּנָיו. הושע ט,טז: הֻכָּה אֶפְר ַיִם--שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ, פְּרִי בַלי (בַל) יַעֲשׂוּן; גַּם כִּי יֵלֵדוּן, וְהֵמַתִּי מַחֲמַדֵּי בִטְנָם.  ט,יז: יִמְאָסֵם אֱלֹהַי, כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ; וְיִהְיוּ נֹדְדִים, בַּגּוֹיִם.  
בני עשרת השבטים לפני גלותם היו מעורבים עם הפניקים ודומים להם בתרבותם. מקומות גלותם של חלק מהם גם כן היו קשורים לפניקים ומושבותיהם במערב.

הקשר לאדום:  היסטוריון פניקי, "סנחוניתון" ( Sanchuniathon בערך 300 לפני הספירה), רשם אגדה אשר על פיה העיר צור נוסדה על ידי שני אחים, "סמירומוס" (Sameroumous) ו"עוסוס" ((Ousoos. "סמירומוס" היה מתקן אוהלים והיו לו את התכונות של יעקב אבינו, "יושב אהלים" (בראשית כו,כז). השם "סמירומוס" נלקח מהשם "שומרון" -"סאמריה" ((Samaria אצל הפניקים ויוונים. האגדה על "סמירומוס" מצביעה על מעורבותם של בני ישראל משומרון בתרבותה ומפעלה של העיר צור. מצד שני, השם "צור" בחז"ל לפעמים משרת ככנוי לצאצאיו של עשיו¨. האגדה שצוטטה על ידי סנחונתיון, אמרה ש"עוסוס" היה אחיו של "סמירומוס" וגם הוא השתתף ביסודה של צור. "עוסוס" הוא עשיו אחיו של יעקב אבינו.  "הוא עשיו, אבי אדום" (בראשית לו,מג) –

לעיר צור היו שני חלקים, חלק על שפת הים וחלק אחר על אי לא רחוק מהחוף. חלקו האחד של העיר היה שייך לצאצאי אדום הוא עשיו. הפניקים קראו לעצמם בני צור או צידון או באופן כללי "כנענים". הם קיבלו את השם "פוניקה" מהיוונים ולפי רוב הדעות פירושו של השם קשור לצבע "אדום".| לעשיו היו ממלכה בשם אדום בדרום מזרח לארץ ישראל.  בנוסף לארץ אדום בדרום היו לעשיו כמה מושבות אחרות וביניהם מקום בשם "אידמארץ" ("ארץ אדום") גם בצפון מזרח סוריה.        

אדום ופלשת: הנביא עמוס קשר את הפניקים  ואת הפלישתים יחד עם אדום  עם הגלייתם של בני עשרת השבטים: עמוס א,ו: כֹּה, אָמַר יְהוָה, עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַז ָּה , וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ:  עַל הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁל ֵמָה, לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם.  א,ז: וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ, בְּחוֹמַת עַז ָּה; וְאָכְלָה, אַרְמְנֹתֶיהָ.  א,ח: וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מֵאַשְׁדּוֹד , וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מֵאַשְׁקְלוֹן ; וַהֲשִׁיבוֹתִי יָדִי עַל עֶקְר וֹן , וְאָבְדוּ שְׁאֵרִית פְּלִש ְׁתִּים -- אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה.  א,ט: כֹּה, אָמַר יְהוָה, עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר, וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ:  עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁל ֵמָה, לֶאֱדוֹם, וְלֹא זָכְרוּ, בְּרִית אַחִים.  א,י: וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ, בְּחוֹמַת צֹר; וְאָכְלָה, אַרְמְנוֹתֶיהָ.   עמוס  בפסוקים למעלה מגנה את הפלישתים (עזה , אשדוד , אשקלון , עקרון , שארית פלשתים ) ואת הפניקים  של צור  היות ושניהם הסגירו את בני ישראל לאדום. שניהם, הן הפלשתים והן הפניקים של צור, היו ימאים. עמוס מנאץ את צור כי אנשי צור הסגירו את הגולים לאדום ולא זכרו את ברית האחווה שהתקיימה בעבר בין צור וישראל. בביאור מעורבות אדום , "לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם" (עמוס א,ו) ,"עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁל ֵמָה, לֶאֱדוֹם" (עמוס א,ט) יש כמה אפשרויות: (1) בתוך ממלכת אשור  ובבל וארץ גוזן  היו מושבות של בני אדום ועשרת השבטים הוגלו אל המקומות האלה. "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם, יוֹשֶׁבֶתי (יוֹשֶׁבֶת) בְּאֶרֶץ עוּץ" (איכה ד,כא) . "ארץ עוץ" לפי הרמב"ן (בפירושו לספר איוב) הייתה באזור של ארמניה. ממזרח הנהר חבור (ארמניה בסביבות גוזן) האשורים דיברו על מקום הנקרא "אידמארץ" והחוקר מיכאל בנאי סובר ש""אידמארץ" היא "ארץ אדום" וגם שם דיברו על ה"תימנו" שהם צאצאי תימן מבני אדום.  (2) חלק מהפניקים מצור יצאו מאדום והם הובילו את הגולים מעבר לים, (3) ישויות במערב אירופה אשר  הגולים הוגלו אליהם גם השתייכו לאדום. ההסגרה לאדום מתקשרת בהעברתם של חלק מהגולים באניות דרך הים  למערב. בספרות חז"ל ארצות אירופה נחשבה לתחומו של "אדום" היות וחלק משליטיה באו מאדום והם קיבלו את דת הנצרות הקשורה לאדום מכמה סיבות.
עשרת השבטים הוסגרו לאדום ואכן בסופו של דבר הם הגיעו לאירופה.

דפני של אנטיוכיה
 

חז"ל (ירושלמי סנהדרין פרק א', במדבר רבה פט"ז) אמרו שבני עשרת השבטים גלו לשלוש מקומות: נהר סמבטיון, הרי חושך (בגרסא  אחרת: עננים שכסו אותם), ודפני של אנטיוכה.

דפני של אנטיוכה הייתה בצפון החוף הסורי על יד העיר חמת. מקור המבוסס על אגדות מהאי "אירלנד" מדווח שהעיר חמת שימשה את האשורים לקליטת שבויים מה"גאלי" והעברתם לספרד ומשם הם עברו לצרפת ולאיי בריטניה. אנחנו נראה שמדובר למעשה בגולים מבני עשרת השבטים. מסתבר שהאשורים השתמשו בדפני כמרכז קליטה לשבויים ישראלים אשר נלקחו משם מטעם אשור על ידי פניקים ופלשתים באניותיהם.
אחים אחרים

אחים אחרים - פרק שני

Brit - Am

תוספות וסיכום




© דברי-הימים-א ה,א: וּבְנֵי רְאוּ בֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא הַבְּכוֹר--וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו, נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹס ֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל; וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ, לַבְּכֹרָה.  ה,ב כִּי יְהוּ דָה גָּבַר בְּאֶחָיו, וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ; וְהַבְּכֹרָה, לְיוֹסֵף.   
¨ "עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים" מוזכרים בתנ"ך כתואר לבני ממלכת ישראל בצפון אשר  תושביה פרשו ממלכת יהודה  בדרום, ראה  מלכים-א יא,לא  לה. הם גם נקראים "הָאֹבְדִים" (ישעיה כז,יג). מכן הצירוף "עשרת השבטים האבודים".
© לפי פירוש אחר הם מקומות אשר בהם בני עשרת השבטים יתאספו תיקף ומיד לפני שהם יחזרו לארץ ישראל בימות המשיח. ראה "ואשר תבאנה יגידו. נבואות והתגשמותן", שלמה קושלבסקי, ירושלים, תשס"ד, ע'211: <<איי הים הם – בלשון המקרא מחוזות הים, היינו המקומות הרחוקים שמעבר לים. והכוונה לגלויות ישראל שביבשות אירופה כפירוש הרד"ק, וכן לגלויות ישראל שביבשת אמריקה ואוסטרליה, ובמקומות האחרים שהם מעבר לים ביחס לארץ ישראל..."נדחי ישראל" הם בני עשרת השבטים.>>

¨ תנחומא "בא", ד ראה בר-דרומא "וזה גבול הארץ",  ע' 352.

      <<The name "Phœnicia" is in all probability of Greek origin, phoîniks being a Greek derivative of phoînos, blood-red.>> Catholic Encyclopedia.

תוכן