התנ"ך   פרק שני   ישעיה ספר ישעיה כמו כל כתבי הקודש מכוון בעיקר לעם ישראל. "ישראל" בתור עם נחלק לשני חלקים: "יהודה" , ז"א היהודים, ו"יוסף"  במובן  של עשרת השבטים.  באופן כללי "אפרים" מתחלף עם "יוסף" ושניהם מסמלים את בני עשרת השבטים שלפעמים גם מכונים "שומרון" או פשוט "ישראל".  התפלגות ישראל  ישעיה  דיבר בעצב על החלוקה של עם ישראל  לשניים  ("לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂ רָאֵל", ישעיה ח,יד). בישעיה עצם מעשה החלוקה מתואר כמו האסון הכי נורא שאי פעם אירע לבני ישראל. <<יָבִיא יְהוָה  עָלֶיךָ, וְעַל עַמְּךָ וְעַל בֵּית אָבִיךָ, יָמִים אֲש ֶׁר לֹא בָאוּ, לְמִיּוֹם סוּר אֶפְר ַיִם  מֵעַל יְהוּ דָה:  אֵת, מֶלֶךְ אַשּ ׁוּר >>  (ישעיה ז,יז).   ישעיה  גם מזכיר מצבים אשר  בהם הפלגים השונים של ישראל  יתגרו אחד בשני : <<מְנַ שֶּׁה  אֶת אֶפְרַיִם , וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַ שֶּׁה--יַחְדָּו הֵמָּה, עַל יְהוּ דָה; בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה>> (ישעיה  ט,כ) .   את מנשה ניתן לזהות עם ארה"ב היות ורבים מצאצאי מנשה היגרו לשם והם אשר קובעים את האופי הלאומי. בני אפרים הם תושבי בריטניה וצאצאי בריטניה מעבר לים. בני יהודה הם היהודים. ישעיה מנבא שתהיה מידה מסוימת של חיכוך ולפעמים איבה בין החלקים השונים של ישראל עד אחרית הימים. <<וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם , וְצֹרְרֵי יְהוּ דָה יִכָּרֵתוּ:  אֶפְר ַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּ דָה, וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם>> (ישעיה יא,יג).   אחרית הימים  ישעיה  ניבא שבאחרית הימים רק מעטים ישרדו ואסונות יתרחשו: <<כִּי אִם יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂ רָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם--שְׁאָר, יָשׁוּב בּוֹ; כִּלָּיוֹן חָרוּץ, שׁוֹטֵף צְדָקָה>> (ישעיה י,כב). <<ְּכחוֹל הַיָּם>>: הצאצאים של ישראל  יהיו מרובים מאוד לקראת אחרית הימים .  <<כִּלָּיוֹן חָרוּץ>>: אסון גדול עלול לקרות. אולי רק מעטים יישרדו. ההישרדות שלנו או הישרדותם של צאצאינו תלויה במידה רבה במעשינו ובכוונותינו. אנחנו צריכים להתאמץ ולשפר את עצמנו ולהשפיע לטובה על אחרים כפי יכולתנו. מהנביא זכריה  (יג,ח- ט) משתמע ששני שליש של העם ימותו. הנשארים ינצלו ויתפייסו עם אלוקי ישראל ì. הגולים של ישראל  נלקחו מעבר לים ולאשור ולמקומות הסמוכים ומשם הם עברו לאזורים אחרים. על פי המתואר בישעיה הם יחזרו לארץ ישראל ביום מן הימים: <<וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף אֲדנָי שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת שְׁאָר עַמּוֹ--אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ, וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי, הַיָּם.>> (ישעיה  יא:יא). שמות המקומות האלה לעיתים קרובות בתנ"ך הם בעלי מובנים כפולים ומתייחסים ליותר ממיקום אחד. מקומות שונים יכלו לקבל את אותו שם לפעמים בגלל דמיון בצליל ולפעמים בגלל תנועות אתניות של עמים או סיבות אחרות. זהויים חלופיים למקומות שנזכרו בישעיה (יא:יא) בהתאם למחקרים אתניים והיסטוריים הם כדלהלן :  אשור = הגולים נלקחו לארץ אשור בצפון. בני אשור היגרו לאירופה והשם יכול להתייחס לגרמניה, ולאזורים באירופה באופן כללי.  מצרים= בתנ"ך השם "מצרים" ניתן לארץ מצרים וגם לאזור בצפון סוריה וגם לישות על גבולות רוסיה ("מיצרו" בארץ מני) של היום. השם "מצרים" בנבואה יכול להתכוון לרוסיה.   כוש = "כוש"  הוא אסיה המרכזית. "כוש" הוא גם שם עבור הודו, ואתיופיה, ולאפריקה באופן כללי. חלק מהגולים הגיעו למרכז אסיה בשלב מוקדם בתור סקיתים ומשם הם עברו למערב.  עילם = עילם הוא ממלכת פרס. צאצאי עילם נמצאים בסרביה ובמקומות אחרות איי הים = בריטניה, צפון אמריקה. בחלק מהמקומות הנ"ל הגולים עדיין נמצאים ומחלק אחר הגולים כבר עברו לעוד אזורים.  ישעיה חזה את הגאולה והתאחדותם מחדש של יהודה וישראל: <<וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂ רָאֵל; וּנְפֻצוֹת יְהוּ דָה יְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ>> (ישעיה  יא,יב). השבטים הצפוניים נשלחו לאזורים ספציפיים ומשם עברו למערב ונשארו ביחד ואילו היהודים של יהודה התפזרו לכל רחבי העולם.  פיוס עם יהודה:  יהיה סוף לאנטישמיות מצדו של אפרים  ולא עוד התגרויות מאת יהודה   <<וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם , וְצֹרְרֵי יְהוּ דָה יִכָּרֵתוּ:  אֶפְר ַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּ דָה, וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם>> (ישעיה   יא,יג) . "אפרים " מייצג את כל עשרה השבטים . <<וְצֹרְרֵי יְהוּ דָה יִכָּרֵתוּ>>: האנטישמים יקבלו את עונשם. <<אֶפְרַיִם  לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּ דָה>>: אנטישמיות לעתים קרובות נובעת מקנאה.   <<וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם>>: יהודים לפעמים מתערבים יתר על המידה  בעניינם של אחרים ומנסים (לא תמיד בצדק ובחכמה) לתקן דברים ולהציל את כל עשוקי העולם שלא תמיד ראויים לישועתם וכך לפעמים משניאים עצמם על אחרים. הפסוק הזה מדבר על "אפרים" (עשרה השבטים) ו"יהודה" (היהודים) כישויות נפרדות שנשארות מנותקות אחת מהשניה ולפעמים מתנגשות זו עם זו וכך יעשו עד לאחרית הימים. ישעיה (יא,יד) ממשיך ומתאר את יהודה ואפרים פועלים יחד נגד הפלשתים. הפלסטינים נקראים על שם הפלשתים מימי קדם. השם "פלסטין" הוא צורה של "פלשת". נבואות הקשורות באחרית הימים שמזכירות את ה"פלישתים" מתכוונות לערבים פלסטינאים.   ה"טרנספר" יתבצע! <<וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִש ְׁתִּים יָמָּה, יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם; אֱדו ֹם  וּמוֹאָב  מִשְׁלוֹחַ יָדָם, וּבְנֵי עַמּוֹן  מִשְׁמַעְתָּם>> (ישעיה   יא,יד). <<וְעָפוּ בְכָתֵף [בכנף, ז.א. במטוסים] פְּלִשְׁתִּים [פלסטינים] יָמָּה [למערב]. יהודה  ואפרים ביחד [ראה ישעיה  יא,יג]  יגרמו לפלסטינים לעבור במטוסים דרך האוויר לאיזה שהוא מקום מערבה לארץ ישראל . יהודה  ואפרים ביחד יבזזו את תושבי המזרח [בְּנֵי קֶדֶם] וידבירו עמים אירופאים מסוימים [אֱדוֹם  וּמוֹאָב  מִשְׁלוֹחַ יָדָם, וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם]. בזמן הגאולה ייראו ניסים גדולים (יא,טו)î    הגולים במערב והבאורים ישעיה  חי לפני ובתוך זמן גלותם של עשרת השבטים. הוא תיאר את הגולה של השבטים הצפוניים ואיך ארץ ישראל  מתרוקנת מתושביה, "הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ" (כד,ג). הגולים מישראל התעתדו ללכת למערב ("צָהֲלוּ מִיָּם",  ב"ְּאִיֵּי הַיָּם"): <<הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם, יָרֹנּוּ; בִּגְאוֹן יְהוָה, צָהֲלוּ מִיָּם.  עַל כֵּן בָּאֻרִים, כַּבְּדוּ יְהוָה; בְּאִיֵּי הַיָּם, שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂ רָאֵל>> (ישעיה  כד,יד-טו).   על הגולים לשאת רינה לכבוד אלוקי ישראל מים, ממערב, לכבד את ה' במערב באיי הים, "באורים", כלומר במדורות-אש באיי הים. "איי הים" הם איים הקשורים בתרשיש והים האטלנטי שבימי קדם נקרא "ים האוקיאנוס" כפי שנסביר בפרק על ההיסטוריה של גלות עשרת השבטים לספרד. הם יהיו במערב ובמיוחד באיי בריטניה ובצפון אמריקה. בקשר ל"באורים", הבלשן פיוטר גסיורובסקי  (Piotr Gasiorowski): <<היתה מסורת חזקה בבריטניה של הקלטים ואחרי-כן בבריטניה של הרומאים לגבי הרמת "תמרורים". אלה היו   ערימות של אדמה ואבנים על פסגות הגבעות בראשי ההרים בתור "ציונים". כמו כן היה השימוש בשרפות של משואות לתקשורת במרחקים...  זכר לכך נמצא בשמותן של הרבה גבעות הנקראות "גבעות האש" בניב מקומי². התופעה המשיכה לא רק בימי קדם אלא לכל אורכה של ההיסטוריה עד להמצאה של הטלגרף. למשל, רשת של משואות-אש בפסגות הגבעות באנגליה ב1588 אותתה את התקרבותו של הצי הספרדי. וכאשר זה אותר ... דיווחי החדשות [אודות הימצאותם של ספינות הספרדים בקרבת מקום] הגיעו למפקדים של אנגליה בזמן קצר מאוד.>> נוסף למשואות-אש, ה"באורים ", גם המצבות והתמרורים נזכרים בנביאים בהקשר לעשרת השבטים.  ירמיה (לא,כ) הזכיר הקמת תמרורים  ומצבות על ידי עשרת השבטים כאמצעי לסמן את מסלול הגירתםô. בעתיד עשרת השבטים ישתמשו באותם תמרורים (ממצאים ארכיאולוגיים) בתור הוכחות לארץ מוצאם ושהם מבני ישראל . ואכן נמצא מסלול של מצבות  "דולמנים" מארץ ישראל למערב אירופה  ולאיי בריטניה . נדון ביתר הרחבה על כך להלן בפרקנו על ירמיה. עוד מקור אודות ה"בָּאֻרִים"  "בְּאִיֵּי הַיָּם" הוא "הקרונקלים של ארי ", מאת רוג'ר  או'קונר© . הקרונקלים אומרים שאבות אבותיהם של הסקוטים ובני אירלנד, ה"גאלי", היו בעבר  בארמניה , והרי הקוקס .  הם היו סוחרים וקשתים ומומחים בעיבוד מתכת. האשורים  דיכאו אותם אזי הם ברחו דרך חמת  בסוריה הצפונית. חמת הייתה ידועה אחר כך כ"דפני  של אנטיוכיה" ונחשבת כאחד משלושה אזורים דרכם עשרת השבטים נלקחו לגולה (איכה רבה פ"ב).  דברי הימים לפי או'קונר מתבססים על מסורות מאירלנד שהיו להם על מה להסתמך והם מתיישבים עם ממצאים ארכיאולוגים ואחרים מהזמן שלנו. הם מספרים איך העם הגאלי הפליג מהעיר חמת לספרד שנשלטה על ידי הפניקים, ומשתמע שבאותם זמנים הם היו משועבדים לפניקים. הפניקים היו תערובת של כנענים ואחרים שהתגוררו בחופי כנען, לבנון, וסוריה. הערים המרכזיות של הפניקים היו צור וצידון. הפניקים בספרד קיבלו הנחיות מהאשורים בחמת. בספרד הגאלים עברו מהדרום (באזור של תרשיש) לצפון-מערב לאזור שנקרא לכבודם "גאלתיה". מהבסיס שלהם בספרד ביחד עם הפניקים הם הקימו מכרות בדרום-מערב בריטניה, באזור קורנוול. בארץ "גאלתיה" בספרד הם ניערו מעליהם את עול הפניקים. חלק מהם עברו לדרום-מערב צרפת ("אקויטניה" Aquitaine) עקב מלחמות ורעב. אלה שנשארו בספרד,  בגאלתיה, היגרו אחרי כן לאירלנד. הם לא היו פניקים ואף על פי כן סגדו לאלוהיהם שנקרא "בעל". הם קיבלו הנחיות לגבי מנהגי פניקיה (לבנון של הכנענים), שמותיהם היו דומים לשמות עבריים והיו להם ערכים ישראליים כמו סלידה מדמויות פולחן ומאפיינים אחרים. האנשים האלה (ה"גאלי של סכיות") נהגו להדליק משואות-אש לשם תאורה על החופים. כאשר הם עברו לדרום-מערב איי בריטניה הם המשיכו את מנהגם של משואות-אש על ההרים לאותת לספינות בים. לפי ישעיה (כד,טו) עם ישראל מבני עשרה השבטים נקראו לכבד את אלוקי ישראל דרך משרפות אש על גבעות באיי הים. איי הים הם האיים למערב מארץ ישראל, הם איי בריטניה. התושבים הקדמונים של בריטניה נקראו "עברים" וחלק מהם דיברו עברית.   הגולים העם יתרבה במאוד מאוד ויעבור עד קצווי-ארץ, כלומר לקצוות של כדור הארץ¦ (ישעיה כו,טו) במובן של הקצוות הגיאוגראפיים של העולם, סופי היבשות, כמו בריטניה, צפון אמריקה, סקנדינביה, אירופה המערבית, אוסטרליה, ניו-זילנד, ודרום אפריקה. האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, כלומר הגולים מעשרת השבטים ומיהודה, יוחזרו בתקיעה של שופר גדול. החוזרים יעבדו את ה' בהר הבית בירושלים² (כז,יג). ישעיה תיאר את "שכורי אפרים" (כח,א). אפשר להסביר את הביטוי "שכורי אפרים" כהשאלה היות והם יהיו שיכורים מכוח והצלחה אבל הסבר מילולי גם מתקבל. הבריטים, האמריקאים, והאוסטרלים הם בין הצרכנים הכי גדולים של משקאות אלכוהול בעולם. הגולים לא ידעו לדבר עברית וידברו בלשון אחרתÄ (כח,יא). הם יהיו באיים (ישעיה מא,א) ï, במקומות הכי טובים בעולם בקצווי כדור הארץì (מא,ח-ט). עשרת השבטים באיים יהיו ל"ברית עם", הם יעדנו את שאר העמים ויהוו "אור לגויים" (מב,ו) µ. בריטניה בימי קדם נקראת לפעמים "בריטמיה" כלומר "ברית-עם". עשרת השבטים יהיו גורם ממתן של תרבות חוק וריסון, "אור לגויים". מה"קצווי-ארץ" וה"איים" הם יהיו "יורדי-ים"© (מב,י). האויבים של ישראל הם האויבים של אל שדי, וזה כולל את האויבים של עשרת השבטים (מב,יג). הגולים ממלאים משימה מאת האלוקים בעולם הזה ואף על פי כן אין הם מודעים לכך בהכרה מלאה והם עיוורים ליעודם. בכל זאת הם גם משרתי ה'. הם השליחים והעבדים שלו£ (מב,יט).   הגולים מישראל ישלטו על מצרים, אפריקה, והודו מצרים תהיה תחת השליטה של ישראל. כוש ("הודו")  ואפריקה  השחורה (המאוכלס באנשי סבא) תהיה של ישראל  עשרת  השבטים הצפוניים גורשו על ידי ממלכת אשור. מאוחר יותר, הבבלים בימי נבוכדנצר כבשו את יהודה וירושלים וגרשו את היהודים לבבל. כורש, המלך של פרס, כבש את בבל ונתן ליהודים של יהודה לחזור. ישעיה (מד,כח) מזכיר את השם של כורש על אף שהוא חי קרוב ל200 שנים לפניוü. הנבואות של ישעיה בקשר ל"כורש" מתאימות לתיאור של "כורש" מלך פרס אבל פה ושם הן חורגות ממנו בכמה נקודות חשובות. נבואות אלה נוטות לדבר אודות "כורש" ואז לעבור באותה נשימה, בלי משים, בהקשר לגמרי אחר על העתיד של ישראל. באופן מפורש הם כבר לא מתיחסים ל"כורש" אבל ישנם מפרשים שהיו משייכים את כל הקטע למלך פרס וזאת טעות. אפילו לגבי הפסוקים שכן מזכירים את השם "כורש" יש חילוקי משמעויות. חז"ל© פירשו את הנבואות על "כורש" כמתיחסים לסוג של משיח בעתיד אשר המלך כורש של פרס שימש כמעין אב-טיפוס עבורו. הדמות של "כורש" היא למעשה מעין תמונה של משיח בן יוסף בספרות המאוחרת כפי שמתואר בספר "קול התור".u  משיח בן יוסף בפירוש המלבי"ם (מאיר ליב בן יחיאל מיכאל וויסר 1809-1879) הוא מנהיג אשר ייצג את עשרת השבטים לקראת אחרית הימים. הנשיא טרומן של ארה"ב שעזר ליהודים בהקמת מדינת ישראל פעם הצהיר למשלחת של אורחים, "אני כורש!"© הפירוש הזה של הנשיא טרומן מתאים למסר של ישעיה. ישעיה מתחיל לדבר על "כורש"  ואז הוא פונה לישראל: <<כֹּה אָמַר יְהוָה, יְגִיעַ מִצְר ַיִם וּסְחַר כּו ּשׁ וּסְבָאִים אַנְשֵׁי מִדָּה , עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ וְלָךְ יִהְיוּ, אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ; וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲווּ אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ, אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אלקים.  <<אָכֵן, אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר--אֱלֹהֵי יִשְׂ רָאֵל, מוֹשִׁיעַ>> (ישעיה  מה,יד-טו). לפי ישעיה כל מה שעובר ("יגיע") דרך  מצרים, והסחורה של כוש (הודו) תהיה של ישראל. "וּסְבָאִים אַנְשֵׁי מִדָּה", ז.א. אנשי סבא שהם כושיים אפריקניים גבוהים וחסונים, יהיו שלכם ויעברו אליכם ב"זיקים" קרי קשורים בשלשלת. לבסוף הם יכירו שאלוקים עמכם, אין אחר. רוב הכושים השחורים באפריקה הם צאצאי תושבי סבא בארץ סודן אשר פרו ורבו במידה יוצאת דופן באלף שנים האחרונות והתפזרו בכל אפריקה כאשר הם כובשים את ילידי המקום ומתמזגים עימם. קודם, ישעיה (מג,ג) ניבא שכוש (הודו) וסבא (אפריקה השחורה) יהיו תחת ישראל÷. ישעיה (מג,ג ו מה,יד והפסוקים מסביבם) חזה שעשרת השבטים יהיו השליטים של הודו, מצרים וחלק גדול של אפריקה השחורה. המסחר עם הודו ("סחר כוש") יהיה שלהם, הגמול המגיע (דרך תעלת סואץ) למצרים יהיה גם שלהם, והם יובילו כושים חסונים ("אַנְשֵׁי מִדָּה") לעבר הימים בשרשרות. כל קטעי הפסוקים מסתיים על הנקודה שבאחרית הימים הם יחזרו לעבוד את האלוקים האמיתי. אנחנו מזהים את "ישראל" בנבואת ישעיה כעשרת השבטים ובעיקר בריטניה וצפון אמריקה. בריטניה שלטה על הודו והם הרוויחו הרבה מסחר עם הודו. הם שלטו על מצרים ובתעלת סואץ המחברת את הים התיכון עם המזרח. הבריטים גם שלטו בחלק גדול של אפריקה. עבדים כושים בשרשרות נשלחו על ידם ואחרים לעבר הים לצפון אמריקה ולאיים בים הקריבי שהיו תחת חסותם. ישעיה (מג,ה-ו) אמר שהגולים יתקבצו ממזרח ומערב, מצפון, ומדרום, ומקצווי-ארץì. רק העמים דוברי אנגלית מילאו את הנבואות האלה כפי שהם נכתבו. רק הם קיבלו את ההבטחות.   כורש ומשיח בן יוסף בעיני הרב אליהו מווילנה לפי הספר "קול התור": (1:א) <<כורש נתון בתפקידו של משיח בן יוסף>> (2:קכא) <<וכן כתוב (ישעיה מה,יג) על כורש: אנכי העירותי בצדק וכל דרכיו אישר, הוא יבנה עירי וגלותי ישלח, אמר ה' צבאות. וכנודע כורש הוא תחת פיקודו של משיח בן יוסף>> (3:יב) <<בפסוק וישרון בחרתי בו (ישעיה מד,כח), - מדובר גם על תפקידו של כורש "האומר לכורש רעי" וכו' ורבנו כתב שאתחלתא דגאולה באה בתפקידו>> 4:ג) <<כאמרם חכמינו בירושלמי ובתוספת יום טוב וכביאור רבינו סמוכין לזה בפסוק  "[האומר לכורש רועי] וכל חפצי ישלים " (ישעיה מד,כח) בכוונת קץ המגולה שבחז"ל.>> לפי כל הנ"ל השם כורש בישעיה פרקים מ"ד ומ"ה מתייחס (בנוסף למלך פרס שעזר ליהודים בעבר) בעיקר למשיח בן יוסף ולבאי כוחו בעתיד. דמותו של משיח בן יוסף הוא חלק מתהליך של החזרת עשרת השבטים באחרית הימים. הוא יעמוד בראשם של בני עשרת השבטים בעת שובם באחרית הימים והוא גם מסמל את תפקידיהם לפני החזרתם בזמן שהעניינים מתבשלים לקראת אחרית הימים. המסקנה היא שאפשר להקיש ממשיח בן יוסף לעשרת    השבטים בכללותם ולראות איזה אומות בימינו ממלאות את התפקיד המתואר.      תוכחות וסימנים של זיהוי  השם "יעקב" ובני עשרת השבטים:      ה' אומר שרק הוא עצמו (ישעיה  מד,ו), הוא הגואלü, הראשון והאחרון וחוץ ממנו אין אחר². ישעיה  דיבר על שבטי ישראל  והאיים: <<וַיּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקב, וּנְצורֵי יִשְׂ רָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ.>> (ישעיה מט,ו).   הביטוי  "לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקב" מזכיר לנו שהדגל של בריטניה  נקרא ה"האיחוד של ג'ק "ä. "ג'ק" הוא כנוי באנגלית ליעקב. בעברית היינו קוראים לדגל של בריטניה, "ברית יעקב ".  הכינוי "ינק י" לצפון אמריקאי הוא גם כן צורה של השם "יעקב" בניבים של יהדות אשכנז.  ביידיש השם "יאנקלי" הוא כנוי ל"יעקב".   יהודה והיהודים: ישעיה (מט,ז) מתייחס ליהודים של יהודה שהיו שנואים במקומות שלהם בגולה. מנהיגי האומות ("נסיכים") בימים האחרונים יתנו ליהודים הרבה כבוד ויכרעו ברך לפניהם היות והם נשארו באופן כללי נאמנים לאלוקי ישראל.   ý     þ      ü בריטניה, צפון אמריקה, ואוסטרליה ברית-עם: <<כה אָמַר יְהוָה, בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ, וּבְיוֹם יְשׁוּעָה, עֲזַרְתִּיךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם, לְהָקִים אֶרֶץ, לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שׁמֵמוֹת.>> (ישעיה  מט,ח). ישעיה  אמר שגולי ישראל  ישמרו וינצרו את עצמם ויעשו "ברית עם ". הם ישקמו את העולם וירשו ירושות שוממות ויפריחו אותם. הם ישתמשו באסירים משוחררים לישב את הירושות האלה (מט,ט). כך עשו הבריטים  כאשר הם ישבו את צפון אמריקה  ואוסטרליה. אוסטרליה: <<הִנֵּה אֵלֶּה, מֵרָחוֹק יָבֹאוּ; וְהִנֵּה אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם, וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים>> (ישעיה  מט,יב). הם יחזרו מהצפון ומהמערב, <<מֵאֶרֶץ סִינִים>> תרגום: ארע דרומא, ארץ הדרום. בוולגטה (תרגום לטינית של התנ"ך שתורגם על ידי ג'רום אחרי שהתייעץ עם חכמי  היהודים) "אֶרֶץ סִינִים " נקראת "אוסטרליה ". המונח "אוסטרליה" בלטינית משמע "ארץ הדרום". המצרים כינו את האזור הדרומי ביותר הידוע להם בשם "סינוו" כלומר סינים והכינוי עבר לאוסטרליה. יש דיווחים על ממצאים באוסטרליה המעידים על ביקורים של אניות של המצרים ושל הפניקים  בימי קדם. הילידים של אוסטרליה (ה"אבוריג'ינים " Aborigines)  היו שם לפני בואו של אדם הלבן. ממצאים וחוקרים מעידים על האפשרות שהם באו  ממצרים והביאו איתם את כלב הבר של אוסטרליה (ה"דינגו ") שהוא דומה לכלב הכנעני.   המדרש מקשר בין הפסוק בישעיה ועשרה השבטים המדרש מתייחס לפסוק בישעיה: <<לֵאמר לַאֲסוּרִים צֵאוּ, לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ; עַל דְּרָכִים יִרְעוּ, וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם>> (ישעיה  מט,ט).  <<רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן -לשלש גלויות גלו ישראל, אחת לפנים מנהר סמבטיון, ואחת לדפני (של אנטיוכיא), ואחת שירד עליהם הענן וכסה אותם. כשם שגלו לשלש גלויות כך גלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה לשלש גלויות וכו, וכשהן חוזרין, כך חוזרין משלש גלויות, מאי טעמא: "לאמר לאסירים צאו" (ישעיה מט,ט) – אלה שגלו לפנים מנהר סמבטיון, "לאשר בחשך הגלו"- אילו שירד עליהם הענן וכיסה אותם, "על דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם"- אלה שגלו לדפני (של אנטיוכיא)>>: ירושלמי, סנהדרין, פי"ז, ה"ו (כט, ג),   איכה רבה, ב,ט: <<רבי ברכיה  ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן  -לשלש גלויות גלו ישראל , אחת לפנים מנהר סמבטיון , דכתיב, (ישעיה  מ"ט) "לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ, לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ". ואחת חוץ מנהר סמבטיון. "עַל דְּרָכִים יִרְעוּ" אלו שירד עליהם את הענן והקיפן. "וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם" אלו שגלו לדפני (של) אנטיוכיא .>>   במדבר רבה טז (שלח).כה: <<והגליות באים עמהם והשבטים שהם נתונים לפנים מן סמבטיון ושלפנים מן הרי חשך הם מתכנסים ובאין לירושלים. אמר ישעיה "לאמר לאסירים צאו", אלו שנתונים לפנים מן סמבטיון. "ולאשר בחשך הגלו", אלו שנתונים לפנים מן ענן של חשך. "ועל דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם", אלו שנתונים בדפני של אנטיוכיא. אותה שעה הם נגאלים ובאו לציון בשמחה שנאמר, (ישעיה נא, יא) "ופדויי ה' ישובון" וגו'>>.   נהר הסמבטיון משמעו בניב של יהודי-יוון "נהר של שבת". "סמבטיון" היה שם שניתן אולי בתחילה לנהר זאב ("סבטוס" Sabbatus) התחתון (בארץ פרס) שהוא פלג מזרחי של נהר החדקל. זה האזור של "מני" שאליו חלק מהגולים נלקחו ושמה הם נעשו לעם הסקיתי או לפחות לחלק ממנו. גיואגרף בימי הרומאים בשם      טולמי (Ptolemy) מציין על גדות נהר הזאב התחתון עם בשם "סמבטי". מהתחום הזה של סמבטיון הסקיתים מבני ישראל נאלצו לעבור צפונה לערבות של דרום רוסיה, ארץ שנקראת "סקיתיה". ב"סקיתיה" המונח "סמבטיון" נקשר בעיקר לנהר דון . אברהם פולק במחקרו החשוב אודות עם הכוזרים, ("כוזריה")  אמר שבכתבים יהודיים התיחסו לנהר דון כנהר סמבטיון ואף בדיווחים ערבים על המחוז יש זכר לכך. כמו כן עוד בימי הסקיתים, השם "סמבטיון" נרשם כשם פרטי בעיר טנאיס (Tanais) על הנהר דון. רוב הסקיתים עברו מערבה לתוך אירופה והאיים הבריטיים. שרידים של הסקיתים נהפכו לעם ה"כוזרי". "דפני של אנטיוכיא" היתה פרבר של חמת בסוריה הצפונית. מחמת, לפי "הקרוניקלים של ארי, דברי הימים של תושבי אירלנד" הגולים נלקחו לספרד. חמת שימשה בתור מרכז לפניקים אשר פקודו מטעם אשור על העברת הגולים באניות למערב. "העננים" שלפי המדרש כיסו את עשרת השבטים מתייחס לאזור של חצי-האי קרים אשר בימי קדם נחשב למקום של עננים וחושך ושל העם הגימרי שהיו למעשה פלג של העם הסקיתי. בכתבים רומאיים וקלאסיים "החושך של הגימרי"ì באזור קרים היה לשם דבר. "העננים" מתחלפים בגירסאות אחרות עם "הרי חשך" שהם הרי הקוקס שהם קרובים לחצי-האי קרים ונחשבו לאזור של הסקיתים.    התלמוד (סנהדרין צד.א) אומרת שעשרת השבטים גלו לאפריקי (לפי מר זוטרא) ולהרי סלוג לפי רבי חנינאè. "הרי סלוג" הם "הרי שלג" וזה משמעו של השם הרי קוקוס ו"אפריקי" הוא שם מקום במדי באירן (פרס) של היום. מהמקומות האלו אשר אליהם גלו עשרת השבטים יצאו הגימרי, הסקיתי, וקבוצות אתניות גותיות.  כל אלה היגרו למערב והתיישבו בסקנדינביה ובאיי בריטניה והארצות מסביב.   יהודה  ישעיה  (מט,יג) שוב פונה ליהודה שמרגיש נשכח: <<וַתּאמֶר צִיּ וֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדנָי, שְׁכֵחָנִי>> ישעיה מט,יד. אלוקים יחזור וינחם את יהודה  ויפצה אותו על כל הצרות שעברו עליו. ה' יגדיל את האוכלוסיה של יהודה (מט,יח-כ). כאשר יהודה יראה את עשרת השבטים חוזרים הוא יתמה: <<וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם.>> (ישעיה  מט,כא). פירוש הקטע הוא: מאיפה כל אלה באים? הייתי לבד ונרדף, גליתי מארץ לארץ. מדוע הם לא עזרו לי? ספר הזוהר  מאשר בעקיפין שבקטע הנדון ישעיה  מדבר אודות עשרת השבטים. ובהקשר לכך הזוהר ("ויחי: "מי אלה") מצטט את ישעיה (פרק יא) ובאותו פרק ישעיה מזכיר את הנושא של איחוד בין יהודה  ואפרים. ישעיה (פרק מט) חוזר לדבר על הנחמה ליהודה ואומר שאלו שדיכאו את היהודים בעצם הכחישו את קיומו של האלוקים (מט,כו). ה"איים" יצפו לישועה (נא,ה). הגויים אשר  לא מבני ישראל  המה לא ימשיכו לשבת בתוך ירושלים  ולזהם אותה כפי שהערבים עושים כעת (נב,א). ישעיה מנבא שעתיד המשיח, צאצא של דוד  (נה,ג-ד), לבוא ולהציל את עם ישראל . כל מה שהנביאים אמרו עתיד לבוא (נה,יא).   שובם של הגולים    צאצאים של נוכרים לא מבני ישראל שמקשרים את עצמם לעם ישראל יקבלו נחלה לצדם של בני ישראל¿. השיבה תהיה בשלבים (נו,ח). הפרשנות| הבינה שחלק מיהודה יחזור קודם כל ויבנה מחדש את הארץ ואחר כך אנשים מבני עשרת השבטים גם יבואו ואחריהם יבואו כל השאר מיהודה ומישראל. עשרת השבטים יעזרו ליהודה לבנות מחדש את בית המקדש. <<וּבָא לְצִיּוֹן [היהודים] גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב [בעשרת השבטים]>> (ישעיה  נט,כ). ישעיה חזה פיוס בין יהודה ועשרת השבטים. עשרת השבטים יהיו בארצות אשר בהם צאצאי הבריטיים והצפון אמריקאים ושארי בשרם נמצאים עכשיו. הם יעשו את אותם דברים שהאנשים האלו עשו. הבריטים והצפון אמריקאים הם העמים היחידים שמתאימים לתיאור של עשרת השבטים בתנ"ך וביתר המקורות. חייבים להסיק שעשרת השבטים נמצאים בקרבם, בין תושבי בריטניה ובנותיה מעבר לים ובצפון אמריקה.           אחים אחרים   אחים אחרים - פרק שלישי   Brit - Am תוספות וסיכום ì זכריה ,ח: וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ, נְאֻם יְהוָה, פִּי שְׁנַיִם בָּהּ, יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ; וְהַשְּׁלִשִׁית, יִוָּתֶר בָּהּ.  יג,ט וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית, בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב; הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי, וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ--אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא, וְהוּא יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהָי. î ישעיה  יא,טו: וְהֶחֱרִים יְהוָה, אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְר ַיִם, וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר, בַּעְיָם רוּחוֹ; וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים, וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים.  יא,טז וְהָיְתָה מְסִלָּה--לִשְׁאָר עַמּוֹ, אֲש ֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר:  כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל, בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְר ָיִם.     ² “Tan Hills” ô ירמיה  לא,כ: הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרו ּרִים--שִׁתִי לִבֵּךְ, לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּי (הָלָכְתְּ); שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂ רָאֵל, שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה. ראה פירוש רד"ק וההסבר שלנו  בספר הזה בפרק על ירמיה. © <<הקרונקלים של ארי , דברי הימים של תושבי אירלנד , שהם ההיסטוריה של הגאל סקיות עיבר מתורגם מהניב הפיניקי של שפת הסקיתים >> מאת רוג'ר או' קונר 1822  ."The Chronicles of Eri, being the history of the Gaal Sciot Iber, or the Irish People, translated from the Phoenician dialect of the Scythian language", by Roger O' Connor, London 1822.יתכן שהספר כפי שהיא כעת היא המצאה אבל גם ברור שלמחבר היו מקורות של מדע נכונות.   ¦ ישעיה  כו,טו: יָסַפְתָּ לַגּוֹי יְהוָה, יָסַפְתָּ לַגּוֹי נִכְבָּדְתָּ; רִחַקְתָּ, כָּל קַצְוֵי ארֶץ. ² ישעיה  כז,יג: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּ ׁוּר, וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְר ָיִם; וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ, בִּירוּשָׁלִָם .   Ä ישעיה  כח,יא: כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה, וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת, יְדַבֵּר, אֶל הָעָם הַזֶּה.     ï ישעיה  מא,א: הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים, וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ; יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ, יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה.    ì ישעיה מא,ח: וְאַתָּה יִשְׂ רָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב  אֲש ֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם  אֹהֲבִי.  ט אֲש ֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ; וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיך. µ ישעיה מב,ו: אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם. © ישעיה מב,י: שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ; יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ, אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם. £ ישעיה מב,יט: מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח; מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה.    ü ישעיה מד,כח: הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי, וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם; וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה, וְהֵיכָל תִּוָּסֵד. © מגילה 12:א רש"י מהרש"א, עין יעקב , טעמי המקרא במקום, וכו u "ספר קול התור", ר' הלל משקלוב מרבו הגר"א. מהדורה מאת יוסף  ריבלין נדפס תשנ"ד ירושלים .  ע' 28, 71, 96 © הנשיא טרומן  הכיר (למרות מחאותיהם של יועציו והממונים תחתיו) בקיומה של מדינת ישראל  שעות ספורות בלבד אחרי הכרזת עצמאותה. הנשיא טרומן הפעיל את עוצמתה של ארה"ב  באו"ם להבטיח תמיכה במדינת ישראל המחודשת. בסוף מלחמת העצמאות  הוא עמד על כך שהנגב ייכלל בשטחה של מדינת ישראל  וכך הכפיל את שטחה של המדינה באותה עת. רבים האמינו באותם ימים שרק בזכות תמיכתו של טרומן מדינת ישראל התקיימה. הרב הראשי של מדינת ישראל, הרב יצחק  הלוי הרצוג , בביקור בבית הלבן ב1949 השווה את טרומן למלך כורש  . כמה חודשים אחרי ביקורו של הרב הרצוג, טרומן הוזמן לאסיפה של מלומדים ופרופסורים יהודים. אחד מהחברים של הנשיא באסיפה הציג את טרומן כ"האיש שעזר בהתהוותה של מדינת ישראל". טרומן התרעם: "מה זאת אומרת, 'שעזר בהתהוותה'? הרי אני כורש ! אני כורש !" הנשיא טרומן היה נוהג להתבונן אודות אישיותם של אנשים גדולים מן העבר ובמיוחד על דמותו של המלך כורש  והוא באמת החשיב את  עצמו כממשיך דרכו וכממלא מקומו של המלך כורש .     ÷ ישעיה מג,ג: כִּי, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂ רָאֵל, מוֹשִׁיעֶךָ; נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְר ַיִם, כּו ּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ. מג,ד מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ, וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ; וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ. ì ישעיה מג,ה: אַל תִּירָא, כִּי אִתְּךָ אָנִי:  מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ. מג,ו: אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי, וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי; הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ.   ² ישעיה מד,ו: כֹּה אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ יִשְׂ רָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יְהוָה צְבָאוֹת:  אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים. ä UNION JACK ìTENEBRAE CIMMERIAE è סנהדרין צד.א: <<להיכא [להיכן]  אגלי הלו [גלו עשרת השבטים] מר זוטרא אמר לאפריקי ורבי חנינא אמר להרי סלוג >>.   ¿ ישעיה נה,ד: הֵן עֵד לְאוּמִּים, נְתַתִּיו; נָגִיד וּמְצַוֵּה, לְאֻמִּים.  נה,ה הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא, וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ--לְמַעַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ. |  "דרישת ציון " לרב קלישר ראה "אם הבנים שמחה" ע' שט תוכן