פרק שבע עשרה

ספרי שמות, ויקרא, ובמדבר

ספר שמות
ספר "שמות" מספר על יציאת מצרים ועל איך שקודם לכן בני ישראל במצרים פרו ורבו וישרצו ויעצימו במאוד מאוד. המצרים עינו ודכאו את העברים. בסוף הם עזבו את מצרים בהנהגתו של משה רבינו. היציאה ממצרים הייתה חשובה במסורותיהם של הקלטים בבריטניה והאנגלו-סאקסונים ומשתמע כאילו הם בעצמם חשבו שאבותיהם חוו את המאורע ויצאו ממצרים. לכל שבט בישראל היה דגל משלו וכן היה בעל חי משלו בתור סמל. הסמלים האלה עדיין נראים היום בסמלים הלאומיים של עמים מערביים שיצאו מבני עשרת השבטים.

ספר ויקרא
ספר ויקרא מתעסק בעיקר עם חוקים. הישיבה בארץ ישראל תלויה באמונה באל אחד ובקיום חוקי התורה. הרמב"ן מסביר את זה בפירושו ל"ויקרא" פרק כ'. היהודים הגרים בארץ ישראל חייבים להיות דתיים או לפחות שומרי מסורת. בני עשרת השבטים הרוצים לעלות לארץ ישראל צריכים להתגייר. הם עתידים לחדש את הברית ולמעשה להפוך לגרי צדק (ירושלמי, סנהדרין י.  ספר הזוהר, ויחי, "אלה"). מאידך מיחזקאל (יא,יח) משתמע שבני עשרת השבטים יחזרו ורק אחרי כן יטהרו את עצמם -ואולי יש שילוב של שני התהליכים? בכל אופן ברור שלצורך גאולה שלמה של היהודים (יחזקאל טז,נג-נה לז,טז) עליהם לסייע לבני עשרת השבטים לשוב למקורותיהם ולארצם. חלקם ישובו לאזורים של יהודה ושומרון (ירמיה לא,כ) וחלקם לארצות לבנון, גלעד, ובשן (זכריה י,י  מיכה  ז,יד).

ספר במדבר

מאפיינים של זהות בספר במדבר:
דגלי השבטים הקיפו את המשכן (במדבר ב,ב). דגלים אלו נשאו סמלים (במדבר רבה ב,ז "באותות") הדומים לדמויות שעדיין רואים בסמלי-זהות הלאומיים של מדינות במערב אשר בהן התיישבו רוב צאצאיו של אותן שבטים. הצבעים השולטים במשכן במדבר היו אדומים, לבנים, וכחולים והם נחשבים לצבעים הלאומיים של עם ישראל. שלושת הצבעים האלה או לפחות שניים מהם עדיין נמצאים על הדגלים של רוב העמים שיצאו מבני עשרת השבטים. בפרק שני של ספר במדבר מתואר את הסידורים של חניה מסביב למשכן וסדר השבטים במסעותיהם. הסידור הגיוגרפי של החניה במדבר חוזר על עצמו גם בזמן הזה באופן שבו העמים של השבטים ממוקמים ביחס אחד לשני ולכל שאר צאצאי השבטים. סידור המסעות דרש שהשבטים ייסעו ויחנו יחד בקבוצות של שלושה. קבוצות אלו היו בעלות משמעות היסטורית לגבי בריתות מסורתיות ואגודות של עמים.

החזיונות של בלעם והזהות של ישראל

פירוד בין יהודה ויוסף הוא קללה

 בלק מלך מדיין פחד שמא בני ישראל במסעם לארץ כנען יעברו דרך ארצו ויפגעו בעמו. הוא שכר מכשף נוכרי בשם בלעם לבוא ולקלל את עם ישראל. בלעם רצה לקלל את העם אבל בכל פעם שניסה לעשות כן האלוקים הכריח אותו להפוך את הקללה לברכה. אנחנו יכולים ללמוד על היזהות של שבטי ישראל באחרית הימים מהנבואות של בלעם. רבי שמשון רפאל הירש (1888-1808) בחן את הביטויים ("ארר" ו"קלל") שבהם בלעם התבקש לקלל את ישראל. המילים שבלעם השתמש בהם מביעים התמעטות ופירוד. לפי הרב הירש, בלעם רצה להפריד את בחינת "יעקב" מ"ישראל" (במדבר כג,ז). "יעקב" ו"ישראל" מצייגים שני פנים שונים באופי האומה. מבחינה אחת לפי כמה מפרשים (כמו המלבים ורבי מנשה בן ישראל) "יעקב" ו"ישראל" מסמלים יהודה ועשרת השבטים. הפרוד הוא קללה. שני החצאים של ישראל צריכים להתאחד.  בלעם רצה שהם יפרדו ולא יתאחדו לעולמים  אבל רצונו לא יתקיים ובסוף הם כן יהיו לאחד.

במדבר כג,ז: מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, מֵהַרְרֵי קֶדֶם--לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב, וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל.  כג,ח: מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל; וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם יְהוָה.  כג,ט: כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ:  הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.  כג,י: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל; תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ.
ישראל יהיה נפרד משאר העמים

בני ישראל יתקיימו בנפרד מעמים אחרים, "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן" (במדבר כג,ט).
עם רב ומבורך בכל מקרה שיהיה

הם יהיו כל כך מרובים שאי אפשר יהיה לספור אותם (כג,י). הברכות לישראל היו ללא תנאי:

במדבר כג,יט: לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם; הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה.  כג,כ: הִנֵּה בָרֵךְ, לָקָחְתִּי; וּבֵרֵךְ, וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה.  כג,כא: לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל; יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ.  
ראם ואריה הם מסמלים ישראל באחרית הימים

הם נמשלים ל"ראם", ולאריה.

במדבר כג,כב: אֵל, מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם--כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם, לוֹ.  כג,כג: כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל; כָּעֵת, יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה פָּעַל, אֵל.  כג,כד: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה.  
לפי פירושים שונים ה"ראם" הוא סוג של צבי, או סוג של שור בר, ובסמלים הוא חיה (כמו סוס) בעלת קרן אחד בראשה. סמל החד קרן היה ידוע מימי קדם ובתרגום התנ"ך ליוונית הראם נקרא "חד-קרן" וכן זו דעתם של רב סעדיה גאון, רב יהודה הלוי, רב מנשה בן ישראל, ואחרים. בני ישראל נמשלו לאריה ולראם. ראם (בדמותו של סוס חד-קרן) ואריה הם הסמלים הרשמיים של בריטניה.

באקלים טוב ובריא ובמים רבים

שבטי ישראל יימצאו באזורים פוריים וטובים:

במדבר כד,ו: כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם.:
צאצאיהם יימצאו במים רבים, ז"א בימים שונים ואוקיינוסים. הם ייעשו למעצמות בין–לאומיות ולכוח החזק בעולם:

במדבר כד,ז: יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים; וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ.  כד,ח: אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם, כְּתוֹעֲפֹת רְא ֵם לוֹ; יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם--וְחִצָּיו יִמְחָץ.
העם החזק מכל העמים

 הסמל של מנשה אומר המדרש היה ראם (במדבר רבה ב,ז) . מנשה יהיה השבט החזק והביטוי המלא של עוצמת ישראל (במדבר כד,ח). סמל-הזיהוי הלאומי של סקוטלנד כולל שני ראמים. צאצאים של מנשה מבני סקוטלנד וסקוטים-איריים מצפון אירלנד שולטים בארה"ב. כמעט כל הנשיאים של ארה"ב באים מזרעם. האריה והראם מציגים את ישראל באחרית הימים ונזכרים זה-ליד-זה (במדבר כד,ט), בדיוק כמו שנמצא בסמל הלאומי של בריטניה. ישראל תכבוש את אדום (במדבר כד,יח) במובן של גרמניה ואירופה. באחרית הימים יהיה עימות חריף בין כל הכוחות העיקריים של העולם.

 

אחים אחרים

אחים אחרים - פרק שמונה עשרה

Brit - Am

תוספות וסיכום


תוכן