פרק שלישי
 

ספרד

 

בפרק זה נסביר איך חלק מעשרת השבטים עברו בים למקומות במערב, כולל לספרד. אלה אשר התיישבו בספרד אחר כך עזבו ועברו לצרפת ולאיי בריטניה. כדי להבין איך חלק מבני עשרת השבטים גלו דרך הים ומה קרה להם לאחר מכן צריך להתמצא קצת ברקע הכללי של התקופה.

 

 מעבר הפניקים למערב

לצפונה של ממלכת אשור הייתה מדינה בשם אררט (Urartu "אורארטו") באזור של ארמניה. אררט נעשתה למדינת חסות של אשור, ויושבה על ידי גולים מארצות שנכבשו על ידי האשורים. בני אררט מרדו ונכבשו מחדש ושוב מרדו. קודם לכן במאה הקודמת  אררט שלטה בדרכי המסחר לארצות שמצפון מערב לה והיו לה קשרים מסחריים עם סוריה וגם עם ארצות יוון ואיטליה. האשורים הביסו את אררט, כבשו אותה והושיבו גולים מארצות אחרות בתוכה. כלכלת אשור נכנסה לשגשוג גדול במאה השמינית לפני הספירה כתוצאה מכיבוש אררט, ערי הפניקים, ארם, וארץ ישראל. ערי פניקיה הותקפו ונכבשו בשנות ה-740 לפנה"ס. האשורים רצו לא רק לרשת את מפעלי הכלכלה של ארצות אררט ופניקיה אלא גם לשכלל אותם. תוכניתם של האשורים הייתה לעודד את היוונים לקחת את מקומם של הפניקים במזרח ולהעביר את הפניקים למערב ולהשתמש בניסיון שלהם קודם לכן ובידע המקצועי שהיה להם. הפניקים היו אמורים לספק לאשור חומרי הגלם מספרד, גאליה (צרפת והצפון), ואיי בריטניה.    

 צור הייתה העיר המרכזי של הפניקים.  הנביא ישעיה (פרק כג) ניבא את חורבנה של צור ויציאה לתרשיש|:

האניות של צור  הם "אניות תרשיש ". ישעיה ניבא שצור תחרב. יהיה ניסיון להקים ישות חדשה משרידי צור ב"ארץ כתים" אבל זה לא יצליח, "כִּת ִּים קוּמִי עֲבֹ רִי--גַּם שָׁם, לֹא יָנוּחַ לָך" (כג,יא)  ושוב יעברו לתרשיש בספרד. את "ארץ כתים "Y מזהים עם איטליה  או האיים על יד איטליה וישובים בספרד. הפליטים המגיעים לתרשיש יציפו את הארץ כנהר העולה על גדותיו, "עִבְ רִי אַרְצֵךְ, כַּיְאֹר; בַּת תַּרְ שִׁישׁ" (כג,י).  כל כנען  (הפניקים ) תיהרס. שתי הערים העיקריות של פניקיה  היו צור וצידון. צור הייתה חשובה יותר אבל צידון  הייתה הבכורה וצור נחשבה ל"בת צידון".

סרגון מלך אשור (722-705) כתב שהוא כבש את "אנאקו" ו"כפתורה"  באוקיינוס האטלנטי. השם "אנאקו" משמעו "ארץ הבדיל" ומתייחס לבריטניה, שהייתה המקור העיקרי של בדיל בימי קדם. "כפתורה" היא כפתור ובדרך כלל השם מתכוון לאי קפריסין אבל "כפתורה" בים האטלנטי במונחים אשוריים משמעה היא לסקנדינביה. בתקופת הברונזה היו קשרים ישירים בין סקנדינביה ובין קפריסין בים התיכון, עם מצרים, ועם המזרח התיכון באופן כללי. תיאורים מצריים של "כפתורה באוקיאנוס האטלנטי" מתאימים לידוע לנו על הציוויליזציה של סקנדינביה בזמן ההוא. אגדה סקנדינבית סיפרה שהאלילים של אבותיהם הקדומים היו קשורים עם מקום בשם אסגרד  (“Asgard”) אשר משמעותו היא האי כפתור.©

נמצאו פסלונים בסגנון של החיתים ומרכבות מסוג חיתי באזור הים הבלטי קרוב לסקנדינביה, ובסקנדינביה עצמה. הממצאים שייכים לתקופה שאחרי הגלות של שבטי ישראל. האביזרים האלה היו מאופייניים לנתיני האשורים. חרבות אשוריות מאותם זמנים נמצאו הן בסקנדינביה והן בספרד. אגדות מספרות על אשורים בגרמניה ועל קבוצות שברחו מאשור שהגיעו לבריטניה ולצפון הולנד. בבריטניה באותה תקופה הופיעו קישוטים מעבודת מתכת שהיו מהסוג האשורי. גורמים שונים מסמנים נוכחות אשורית באירופה או לפחות הימצאותם של אלה שהיו נתונים להשפעה אשורית.

 


תיגלתפילסר (747-727) המלך האשורי, הדביר את רוב פניקיה. היורש שלו, שלמנאסר (727-722), התחיל את המצור על צור שבסופו של דבר נפלה ביד המלך סרגון (722-705). סנחריב (705-681) שוב כבש את צור והגלה את תושביה. גלות במונחים של האשורים הייתה כרוכה בהתיישבות מאורגנת מחדש של הגולים במקומות אחרים. לפני הנפילה הסופית של צור הרבה מהאזרחים ברחו מעבר לים ולבסוף הגיעו לספרד ול"תרשיש".

>>הפניקים שתלו מושבות בכל שטחי לוב ["לוב" היה שם כולל לאפריקה] וגם לא מעט באזורים המערביים של אירופה>> דיודור סיקולוס 16:20 |

שלטונות אשור השיגו את הפניקים במקום גלותם, ופעלו לכך שיתר אחיהם יצטרפו אליהם. האשורים ניצלו לעצמם את התיישבותם של הפניקים בספרד. בד בבד עם יישובם של הגולים מצור באו גם גולים מבני עשרת שבטי ישראל לתוך תחומי התיישבות הפניקים ולאזורים סמוכים. הפניקים סייעו לאשורים להגלות את בני ישראל מעבר לים. הנביאים בתנ"ך (כגון יחזקאל פרק כח) דברו בגנות צור וצידון ותפקידם בגלות הגולים העבריים. יכול להיות שהבבלים שיחקו גם הם תפקיד בכל הסיפור הזה. בבל נכבשה על ידי האשורים. העיר בבל קיבלה מתיישבים מאשור והוכרה כשותפה בממלכת אשור. מלכי אשור טענו באופן רשמי להיות השליטים החוקיים גם של אשור וגם של בבל.  בסוף הבבלים מרדו באשור וירשו חלק מהממלכה. ג'וספוס (מתתיהו בן יוסף בקדמוניות היהודים 10:227) מצטט את  ההיסטוריון "מגאסתינס" (Megasthenes בערך 300 לפני הספירה)  שאמר שנבוכדנצר, מלך בבל, שלט על ספרד ובאפריקה הצפונית. נבוכדנצר ירש את ממלכת אשור. כנראה הבבלים הגיעו לספרד לראשונה עם האשורים.

אסרחדון (681-669) מלך אשור התהלל בכך שהוא שלט ב"ידננה" ("אי של דן", כלומר קפריסין בימים ההם), ב"ימן" (יוון), וב"תרסיס" שהוא תרשיש בספרד. כתבי האשורים מזכירים את תרשיש בתור התחום המערבי של שלטונם. מקורות  שונים מדברים על מושבות של הפניקים באיי בריטניה. המושג "תרשיש" כלל את ספרד והאיים הבריטיים. משמעות אחרת של השם "תרשיש" עצמו היא "ים"© או בפי חז"ל "אוקיינוס" (קרי ים גדול) ובמיוחד את האוקיינוס האטלנטי. ולכן המונח "תרשיש" מקיף מקומות או איים באוקיינוס האטלנטי במערב המקשר בין חופי אירופה ויבשת אמריקה. גם בכתבי האשורים המונח "תרסיס" (תרשיש) מתחלף ב"נוסי" שמשמעו  "איים".

 ספרד לפני 700 לפנה"ס הייתה דלת אוכלוסין עם כפרים עניים קטנים ולא מפותחים ותושבים בעלי יכולת ייצור נמוכה. התפתחות באה עם הפניקים. הפניקים הביאו ברזל וידע חקלאי ותעשייתי. בתקופה של מיד אחרי כיבוש האשורים של פניקיה וישראל הפרובינציה של "באיטיקה" (Baetica) בדרום ספרד התברכה בגל גדול של מהגרים בעלי תרבות פניקיתu. חפירות ארכיאולוגיות מאשרות את קיומה אצל החדשים של תרבות מתחומי ארם וארץ ישראל העתיקה ושכניהם. סגנון הממצאים (כדים מיוחדים שבאו מסביבות חמת] וכו') גם מצביע על קשרים עם האזור של חמת בצפון סוריה. הממצאים האלה מתאימים לגורלם של גולים שעברו דרך דפני של אנטיוכיה באזור חמת. התופעות מתוארכות לזמן אי שם בין השנים 720-750 לפנה"ס. הם נשארו במקומם לאחר מכן למשך כמאתים שנים. במלים אחרות המתנחלים החדשים הביאו תרבות מהתחום של ארץ ישראל הגדולה. התרבות הזאת פותחה על ידם לפני גלותם הסופית מסביבות 720 לפ"ה. התחום  של התנחלות בספרד הייתה דרך החוף הספרדי הדרומי מ"אבדרה" (Abdera  בדרום מזרח) ל"גדס" (Gadeir Gades) הפונה לאוקיינוס האטלנטי במערב.

ההתנחלויות החדשות בספרד הסתמכו על הניצול של מכרות מתכות. היסטוריון רומאי בשם "סטרבו" (Strabo 3 ; 2 ; 7-8) ציין לגבי אוצרות מתכת בספרד :  "לא זהב, וגם לא כסף, וגם לא נחושת, וגם לא ברזל, נמצאו בכל מקום שהוא בעולם, במצב טבעי, לא בכמות ולא באיכות כל כך טובה".

במקום "טוסכנוס" (Toscanos על החוף הדרום מזרחי של ספרד) היה הישוב המבוצר היחיד באזור. הבניה של המבצר הייתה מאבן גזית בסגנון מיוחד אשר כדוגמתו נמצא רק במבנים בשומרון וברמת רחל  ליד ירושלים. הישוב "טוסכנוס"  ננטש על ידי תושביו בערך 550 לפ"הס. באותו זמן פולשים מקרטא חדשה (Carthage) וצפון אפריקה נכנסו לספרד וזו הסיבה לעזיבתו של  "טוסכנוס".

הישובים של הפניקים ושל העבריים בספרד שימשו בתור תחנות מעבר לבדיל שהגיע מפורטוגל, מגליציה (בספרד הצפון מערבית), ומאיי בריטניה. גם בפורטוגל היו מתיישבים בעלי תרבות של הפניקים.

 לפי סטרבו ((1 ;3 ; 2 & 3; 5; 5 ופליני  (Pliny)רוב ספרד בעבר הייתה מיושבת על ידי הפניקים. האשורים שברו את המונופול הפניקי והשתלטו על מקורות חומרי הגלם שלהם במערב. האימפריה האשורית אז נשטפה בכמות גדולה של בדיל במחירים נמוכים. לאירופה המערבית ובמיוחד בריטניה וספרד היו מינרלים (בדיל, כסף, זהב) אשר עבורם הייתה דרישה בלתי מוגבלת במזרח. רוב הממצאים של חפירות בספרד שייכים לדפוסים של החוף הפניקי,  של סוריה, ושל צפון ארץ ישראל. חפירות המושבות בספרד גילו גם את שאריותיהם של קונכיות אשר בהן השתמשו בתעשיית הצבע הפניקית. ממצאים דומים נמצאו גם בדרום-מערב בריטניה.

 

 המיקום של תרשיש

כתבי האשורים הודיעו על שליטת אשור בתרשיש במערב. תרשיש היא "תרסיס" ששכנה על החוף הדרום מערבי של ספרד, ליד העיר גדיס לצפון מערב של גיברלטר. שליטי תרסיס פעם שלטו על כל ספרד ועל אזורים בגאליה (צרפת) ובאיי בריטניה. תרסיס הייתה תחנת מעבר לסחורה מצרפת ואיי בריטניה. תרשיש בתנ"ך נמנה עם בני יוון (בראשית י,ד). גם בין צאצאי בנימין היה אחד בשם תרשיש (דה"י-א ז,י). המייסדים של תרשיש בספרד באו מהאזור של הכתים בטורקיה ואחר כך הפניקים השתלטו עליהם.

בספר תהילים (עב,י) נאמר: "מַלְכֵי תַרְש ִׁישׁ וְאִיִּים, מִנְחָה יָשִׁיבוּ". התרגום אומר: “מלכחא דטרסיס  וגיסי [איי] ימא דאוקיונוס  תקרובתא יתיבון". כלומר המלכים של תרשיש ואיי הים האטלנטי  יקריבו מנחה (יביאו מתנות). ה"אוקיינוס " הוא הים האטלנטי לפי המפרשים (כמו "הערוך השלם"). "תרשיש" קשור לים האטלנטי ולפעמים הוא שם נרדף לאוקיינוס לפי הסבריו של רש"י. אניות מ"תרשיש" קשורות עם התקופה המשיחית ועם ההחזרה של השבטים הגולים של ישראל :

ישעיה ס,ח: מִי אֵלֶּה, כָּעָב תְּעוּפֶינָה; וְכַיּוֹנִים, אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם.  ס,ט: כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ, וָאֳנִיּוֹת תַּרְ שִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה, לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק, כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם- לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהַיִךְ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ.  הפסוק הנ"ל מדבר על גולי ישראל שיחזרו לארץ ישראל באוויר, ז"א באווירונים : "כָּעָב תְּעוּפֶינָה; וְכַיּוֹנִים , אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם", הם חוזרים במטוסים  ובספינות. ה"וָאֳנִיּוֹת תַּרְ שִׁישׁ" הם ספינות  שמפליגות אל האוקיינוס  האטלנטי  ("ימא דאוקיונוס ") והפסוק מדבר על אניות של בריטניה  וצפון אמריקה . בהקשר היסטורי המיקום של תרשיש היה על הים האטלנטי.

לפני הגולה האשורית, יורדי ים מבני ישראל שיתפו פעולה עם הפניקים, והכירו את "תרשיש". המלך שלמה היה שותף לחירם מלך צור בהפלגה שהקיפה את אפריקה וחזרה לים התיכון אחרי ביקור בתרשיש שהייתה על חופי האוקיינוס  האטלנטי האירופי. המבצע הזה לקח שלוש שנים.

בדברי הימים-ב ט,כא: כִּי אֳנִיּוֹת לַמֶּלֶךְ הֹלְכוֹת תַּרְ שִׁישׁ, עִם עַבְדֵי חוּרָם:  אַחַת לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹאנָה אֳנִיּוֹת תַּרְ שִׁישׁ, נֹשְׂאוֹת זָה ָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים  וְקוֹפִים , וְתוּכִּיִּים .   
 היסטוריון יווני, "הירודוטיס" ( (Herodotos 4.42,43,דיווח על  פרעה נכו מלך מצרים  (שמלך זמן קצר אחרי שלמה) אשר שלח ימאים פניקיים להקיף את אפריקה ולחזור דרך מיצרי גיברלטר. הוא גם אומר שהנסיעה הזאת לקחה שלוש שנים מאחר והימאים היו עושים חניה בדרך. בחניה זו הם היו זורעים ומחכים לקצור את האסיף טרם שהמשיכו. הסיפור של "הירודוטיס" תואם את הכתוב בתנ"ך.

 יחזקאל מנה את תרשיש בין הארצות הרבות שנהגו  לסחור עם צור של פניקיה :

יחזקאל כז,יב: תַּרְ שִׁישׁ סחַרְתֵּךְ, מֵרב כָּל הוֹן; בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּד ִיל וְעוֹפֶרֶת, נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ.
התקופה הזאת הייתה עידן ה"ברונזה" (ארד) וארד הייתה המתכת העיקרית בשימוש. אפילו בעידן  הברזל, אשר הגיע אחר כך, ארד הייתה עדיין המתכת הכי חשובה ברוב האזורים. בייצור של ארד יש צורך בבדיל ובנחושת וחלק ניכר מהבדיל שהשתמשו בו בזמן ההוא הגיע מבריטניה. ההיסטוריון הרומאי, פליני, אמר שכל הבדיל שהשתשמו בו בימיו הגיע מבריטניה. המילה המצרית (קופטית) עבור בדיל היא "פיתרן" ונאמר שמקור המילה הוא מהגייה לא-נכונה של בריטניה ("בריתן=פיתרן").

מסתבר שהישוב "תרשיש" בתחילה היה מושבה של בני יוון שהעברים והפניקים השתמשו בה בזמן יותר מאוחר. תרשיש הטילה את מרותה על מושבות הפניקים של צור בדרום ספרד ובדרום מזרח ספרד. בשלב מסוים תרשיש שלטה על כל ספרד ורוב גאליה (צרפת והצפון). שמואל בוכרט (Bochart Samuel  1599-1667) כתב שהמחוז של "דרטוסה" (Dertossa) בצפון-מזרח ספרד למעשה נקרא על שם תרשיש. משמעותו של השם "דרטוסה" היא "תרשיש הקטנה". בכל אופן בסביבות שנת ה700 לפסה"נ הפניקים שלטו על תרשיש. מאוחר יותר תרשיש נקשרה עם העיר גדיס שהייתה במקורה עיר של הפניקים. גדיס נעזרה על ידי העיר הפניקית "קרתא חדתה" (Carthage) בצפון אפריקה.

תרשיש נכבשה על ידי אשור. האשורים גם כבשו את צור ואת צידון ויתר האזורים של פניקיה וגם את הממלכה הצפונית של  בני עשרת השבטים, "ישראל". האשורים גרשו רבים מהפניקים ואת כל העברים של ממלכת "ישראל" הצפונית. הישראלים גלו לכמה אזורים שונים בעיקר בצפון. בנוסף, חלק מהגולים של בני ישראל הובלו על יד הפניקים והפלישתים מטעם אשור (עמוס א,ו-י ד,ב) לספרד הדרומית. הם הוכרחו להמשיך בפיתוחם של מפעליהם ובקשרי המסחר באזור כדי לספק לאשורים חומרי גלם, במיוחד מתכות, מספרד ומבריטניה. דיווחים עתיקים (למשל, פליני) יוצרים את הרושם שהפניקים לראשונה שלטו בכל ספרד ופורטוגל. ממצאים ארכיאולוגים מראים שבתחילה הפניקים ריכזו את מאמציהם בדרום ובדרום מזרח ספרד. באזור הזה, שמות-מקום ונתונים נוספים מגלים נוכחותם של בני ישראל לצדם של הפניקים.

אביונוס (בערך 400 לספירהAvienus ) התבסס על דיווחים של פניקים מקרטא חדתא משנות 300 לפני הספירה. אביונוס מודיע על פעילויות ימיות של תרשיש בימי קדם ועניינים הקשורים להם: הוא מזהה את תרשיש עם העיר גדיס ומזכיר את האי בריטניה בשם "אוסתרמינידיס"© אשר משמעותה היא, "הנסתרים". אביונוס אמר שאיי בריטניה היו עשירים במתכות והפיקו בדיל ועופרת. בריטניה הייתה אי של סוחרים ובעבר תרשיש סחרה עימם. אנשי קרטא חדתא הקימו מושבות בחופי אירופה מול האוקיונוס האטלנטי.

 
 

העברים בספרד

המונח "עברי" בא מהשורש "עבר". בתחילה השתמשו בו כמעט באופן בלעדי לאחד מבני ישראל. בספרד הישראלים נקראו  "איברי" (Iberi) כלומר "עברים". בספרד "איברי" (עברי) היה לראשונה תואר השייך למתנחלים של בני ישראל. אחר כך השם "איברי" ניתן לאנשים מצפון אפריקה שנכנסו לספרד כתוצאה ממדיניותה של קרטא חדתה. המונח "איברי" נדבק באופן לא נכון (על ידי היוונים) לנוכרים הצפון אפריקנים ולבני המקום בספרד. היוונים לקחו הגדרה אתנית שהתקיימה כבר של אנשים אחרים הידועים להם באותו השם באזור ההוא. אנשי ה"איברי" המקוריים היו גולים מישראל. הם עברו מספרד לתוך גאליה והאיים הבריטיים. והשורש "איבר" או "עבר" מופיע לעתים קרובות בהקשר לאומי אצל ה"קלטים" בגאליה ובאיי בריטניה כולל אירלנד. הרוב המוחץ של מקומות ושבטים שנושאים את השם "איבר" והסתעפויותיו הם קלטיים. אפשר לומר (וכן אומרים המומחים) שבכל מקום שהשם נמצא הייתה נוכחות קלטית. מסתבר שהתושבים של בריטניה ואירלנד קראו לעצמם "איברי" במובן של עברים.  

כאמור, העברים התיישבו בהתחלה בדרום מזרח ספרד. משם אחרי כמאתיים שנה הם עברו לצפון מערב ספרד ומשם הם שוב עברו לגאליה, בריטניה, ולאירלנד.

אודות ספרד, היסטוריון רומאי בשם ג'סטין ( 44 ; 3  Justin) דיווח:

 "הגליצי (Gallaicians) .. נחלו את האזורים איפה שקרתא חדתא החדשה עומדת היום ועברו משם  לגליציה ".

 העיר קרטאגינה (כלומר, "קרתא חדתה החדשה"ª) נמצאה על החוף הדרום מזרחי של ספרד. גליציה שכנה בצד הצפון מערבי. לכן מספר לנו, ג'סטין לגבי מסורת של העברת תושבים מדרום מזרחה של ספרד לגליציה בצפון מערב. "גליציה" נקראת אחרי העם ה"גלאתי" שהתיישבו אחרי כן בגאליה ובאיי בריטניה ולפי האירים של אירלנד והמיתולוגיה הסקוטית הגיעו דרך ספרד. הם קראו לעצמם "איברי" כלומר עברים.

"גליציה" (Galatia) הוא השם שניתן בנוסף גם כן לאזור ה"קלטי" של גאליה הצפונית (צפון צרפת ובלגיה) והארץ ההיא נקשרת לעם ה"בלגאי". הכינוי "גליציה" לפעמים מתבטא כמו "גילעד" ומקור השם באמת הוא מ"גלעד" בישראל. גלעד היה התחום של ישראל העתיקה ממזרחו של הירדן (במדבר לב,כט). גלעד גם היה בית אב העיקרי בשבט מנשה (יהושע יז,א).

לפי שהזכרנו, אחרי 700 לפנסה"נ ספרד הדרומית קיבלה שפע של מתנחלים בעלי תרבות פניקית וביניהם היו גולים מבני ישראל. ההתנחלות הזאת זוהתה עם תרשיש. תרשיש, ביחד עם האטרוסקים (מצפון איטליה), ואנשי העיר פוכיס ביוון השתתפה במערכה באי קורסיקה נגד קרטא חדתה מטוניס בצון אפריקה. אחרי הקרב הזה לא נשמע יותר אודות תרשיש.

 

 

העיר דור של שבט מנשה וה"דורים"

ההיסטוריון הרומאי אמינוס מרסילינוס© אמר שהתושבים המקוריים של טרטיסוס (תרשיש) בספרד נקראו "דורים". הדורים (אנשי דור) בספרות הקלאסית היו ענף של היוונים אבל במקרה הזה המקור למדע נובע מזכר אנשים שהוגלו מחבל "דור" בארץ ישראל או שבאו דרך הנמל של דור. דור היה הנמל העיקרי על החוף של ישראל המרכזית. בימי האשורים השם "דור" ניתן לכל החוף המרכזי של ארץ ישראל. האשורים הלכו בעקבות שלמה המלך שחילק את ארץ ישראל מחדש ו"דור" (או "דֹּאר") היה אחד מהתחומים העיקרים אשר על "כָּל נָפַת דֹּאר" הופקד  "בֶּן אֲבִינָדָב... טָפַת, בַּת שְׁלֹמֹה, הָיְתָה לּוֹ, לְאִשָּׁה" (מלכים-א ד,יא).  החוקר בוכרט© שהסתמך על מקורות יוונים ורומאים אמר שה"דורים" בספרד באו מדור של מנשה בישראל ועוד הוא אמר שהם עברו מתרשיש לגליציה בספרד. בוכרט הוכיח שה"דורים" שהיגרו לתרשיש זוהו כצאצאיהם של דמויות אגדיות הנקראות "דורוס" ו"פניקוס" זאת אומרת אנשי דור (בישראל) ואנשי פיניקה (צור וצידון). המסקנה היא שה"דורים" של תרשיש, המתיישבים המקוריים בספרד הדרומית, ואנשי גליציה היו כולם מאותו מקור וכולם מישראל.

 

השלכות של השם "דור" ושבט מנשה

 "יושבי דור ובנותיה" היו חלק מנחלת שבט מנשה (יהושע יז,יא-יב שופטים א,כז). בשלב יותר מאוחר דור הייתה אחת מ-12 המחוזות אשר ביניהם המלך שלמה חילק את ארץ ישראל. שלמה מינה את חתנו למושל על המחוז של דור. כאשר האשורים כבשו את צפון ישראל הם חילקו את הארץ למחוזות. ממזרח לירדן: קרנים, חורן, גלעד. ממערב לירדן: דמשק, מנצות [כלומר "מנשה"], מגידו, ודור. השם "דור" ניתן לכל האזור של השומרון. טולמי  רשם שם של נמל בספרד על יד גדיס (תרשיש) בשם "נמל מנאסתי " (Menesthei) כאשר הסיומת "-תי" משתמע כ"שייך לשבט של-" היינו "נמל מנאסתי" משמעו "הנמל של שבט מנשה".  

גיברלטר היא נקודה אסטרטגית בקצה הדרומי של ספרד שחולשת על המעבר בים בין אירופה לאפריקה. הנמל של גיברלטר נמצא בתוך התחום העיקרי של תרשיש העתיקה שסחרה עם איי בריטניה ובמובן מסוים נחשבה כחלק מהן. גיברלטר וסביבותיה השתייכה לבני ישראל לפני שספרד קמה. גיברלטר מאז שנת 1704 לס"ה עברה לשליטת בריטניה. לא במקרה! גיברלטר היום עדיין שייכת לבריטניה למרות מחאותיה של ספרד. גיברלטר היא דוגמא ל"שער שונאיו" (בראשית כד,ס) שהובטחו לצאצאי ישראל.  

 

 

שמותיהם מעידים עליהם

 בין תושבי דרום מזרח ספרד הקדמונים היו עמים שנקראו ה"מסיני" (Massieni) וה"מסטיני" (Mastieni) ושמות האלה הם צורות של השם מנשה. מתכת שיוצרה בדרום מזרח ספרד נקראת "מתכת של שומרון" לכבוד שומרון בישראל. שומרון אצל בני ישראל בצפון ואצל הפניקים והיוונים נקראה אז "סמריה". היה גם נמל בשם "סמריום" (Samarium) בגליציה של צפון מערב ספרד. נהר ה"סום" (Somme) בצפון גאליה (בלגיה של היום) בימי קדם נקרא "סמר" (Samar) ועל ידו הייתה עיר בשם "סמרבריבה" (Samarbriva) ועוד נהר בשם ה"סמברה" (Sambre) וכולם נקראו על שם שומרון בישראל. אגדות של איי בריטניה ואירלנד טוענות שמוצאם מה"עברי" אשר הגיעו מהמזרח התיכון דרך ספרד.

 

שאר הגולים

לא כל עשרת השבטים שהוגלו על ידי האשורים הגיעו לספרד. רק חלק מהם אכן הובלו אל מעבר לים כחלק ממדיניות מכוונת של האשורים ובשיתוף פעולה מצדם של ספנים פניקים ופלשתים. רוב הגולים הלכו לצפון ויושבו בארם נהריים הצפונית, בהרי הקוקס, בארץ אירן, ובאזורים הסמוכים. אגדות, שמות, חריטות-כתב, ואספקטים של היסטוריה כללית ביחד עם ממצאים ארכיאולוגים מאפשרים לנו לזהות את בני עשרת השבטים במקומות גלותם. הם  הפכו, או הצטרפו, לאיגוד-עמים של הגמירי, סקיתי, וגותי. מהאזורים הצפוניים האלו יש עדות על קבוצות שונות שמהגרות מערבה ומגיעות לספרד שם הם הצטרפו לעברים שכבר היו במקום ואחרי כן עברו עמם למקומות אחרים.

 הקלטים וגלאתים הסתעפו מהגימרים. יסודות חשובים מהם היו בעיקר צאצאים של בני ישראל. הם באו מהמזרח התיכון דרך העמק של נהר דניובר (Danube)  המקשר את חופי הים השחור למרכז אירופה. הם ספגו בתוכם את השפעות העמים שהם פגשו בדרך. הם פלשו לספרד והתאחדו עם העברים שכבר הגיעו לשם קודם לכן. הקלטים בספרד הדרומית עברו צפונה. העברים שהתמזגו עימם גם עברו הלאה איתם. סימנים המעידים על מסלוליהם מתקבלים מאגדות ושמות של עמים ומקומות. בתקופה בין  700 ובין  500 לפני הספירה (או קצת אחר כך) באו לאי אירלנד אנשים שבנו על גבעות מבצרים האופייניים לתרבות הקלטית. הם היו בקשרים עם מקומות כמו סקנדינביה ומזרח הים התיכון, האיים היווניים, והחוף של סוריה. אחרי 300 לפ"ה הם הושפעו ישירות על ידי קלטים אירופאים. מ200 לפ"ה ל300 לעידן הנוצרי קבוצה חדשה הביאה לאירלנד סוג של מבצרים עגולים דומים לאלה הידועים בפורטוגל הצפונית ובגליציה הספרדית. הממצאים האלה ואחרים כמוהם מקבילים למתרחש בבריטניה. הממצאים מצביעים על הגירת עם אחד מהמזרח התיכון מערבה כאשר חלק ממנו הגיע לאיים הבריטים בזמן שאחרים התיישבו בספרד. מאוחר יותר המתיישבים בספרד המשיכו לנדוד יותר מערבה (לאיי בריטניה) אולי בשני שלבים עיקריים: אחד מסביבות 500 לפ"ה והשני בערך 200 שנים אחר כך.

מסורות סקוטיות ואיריות מציינות שאבותיהם (או לפחות חלק מהם) באו מהמזרח התיכון דרך ספרד לאיים הבריטיים!

"דיוניסיס" (היסטוריון יווני שחי בתקופת הרומאים בסביבות 30 לפסה"נ Dionysus) ìדיבר על כך שה"בריטונים" בעבר, בימי קדם, נמצאו בקרבת מצריי גיברלטר בדרום ספרד, ז"א קרוב לעיר גדיס וקרוב לאתר של תרשיש. עוד נאמר שה"גאלים" (מגאליה בצרפת והצפון) פעם כבשו פרובינציה של פורטוגל וקראו לה "בריטוניה". עם או עמים שנקראו "עברי" (Iberi, Hiberi, Hiberni), "גלאטי" (גלעדי), או "בריטוני" היו בספרד ומשם הם עברו לצפון ולאיי בריטניה. גם אפורוס (350 לפסה"נ Eporus) אמר שהקלטים שלטו בספרד עד לעיר גדיס הקרוב לתרשיש. בעקבות לחצים עזבו ה"קלטים" העבריים את ספרד ועברו לגאליה, בריטניה, ואירלנד. דרום בריטניה (במיוחד האזורים הדרום-מערביים של המחוזות "דיוון" ו"קורנוול"Devon and Cornwall ) קיבלו מהגרים קלטים נושאי תרבות הנקראת בספרות המקצועית, "לה טין"(La Tene) . המהגרים האלה התאפיינו בסוגי מבצרים, קדרות, וקישוטים הדומים לממצאים במחוז "בריטני" בצרפת המערבית באותה עת ושהיו נהוגים לפני כן בספרד ובפורטוגל.

 

ספרד ופורטוגל לאחר עזיבת העברים

ה"קלטים" שעזבו  את ספרד השאירו אחריהם אוכלוסיה של כביכול "קלטי-איברי" שהיו או ערבוב של קלטים ואחרים (לא מבני ישראל אלא מצפון אפריקה וילידי ספרד) או פשוט רק בני המקום שהושפעו בעבר מתרבותם של הקלטים. בפורטוגל, למשל, היה עם בשם "לוסיטני" (Lusitani) שלפי פליני היו קלטים ודיברו בשפה של הקלטים אבל חוקר דגול של התקופה,  "הנרי היוברט"

 (Henri Hubert),  אמר שה"לוסיטני"  היו שבטים של בני המקום שבהם התבוללו כמה משפחות קלטיות ואלה היו בעלות השפעה ושליטה. מעט הקלטים (אם היו כאלה בכלל) כביכול שאכן נשארו בספרד תוארו ב300 לס"ה כשרידים מעטים של רועי צאן עניים. בכל אופן לתושבים של פורטוגל לא היו על פי רוב את האיפיונים של בני עשרת השבטים שהם הזדהות עם התנ"ך וערכיו, אהבת היהודים, שאיפה לצדק חברתי, ברכות שמים לעיני כל, מחשבה של קידום ויוזמה, ושאר סימנים הנאמרים בתנ"ך, וכו. מאידך יתכן שבודדים מצאצאי עשרת השבטים נמצאים בפורטוגל ובספרד ויחד עימם רבים מבני יהודה שנאלצו על ידי הגויים בעיקר בשנות ה1300 וה1400 לס"ה להמיר את דתם או נחטפו בתור ילדים מאת הוריהם היהודים. לפי פירושי האברבנל לתנ"ך כל צאצאי האנוסים בספרד ופורטוגל ומקומות אחרות יחזרו למקור מחצבתם באחרית הימים וחזרתם קשורה בגורלם של בני עשרת השבטים.

 

מסורותיהם של תושבי איי בריטניה

מסורות סקוטיות ואיריות החזיקו שאבי אבותיהם הקדמונים באו מהמזרח התיכון, מתחום ישראל העתיקה, ושהם עברו לאזור של ה"גאלטי" ומשם לגאליה ולאיי בריטניה ואירלנד.

 ספר עתיק המבוסס על מקורות קדומים©, מספר לנו על המתיישבים הראשנים שבאו לאיי בריטניה ולאירלנד:

<<ברטולומו היה רב חובל ראשי הממונה על שלושים אניות... הוא סיפר למלך את כל הרפתקאותיהם, מהזמן שהם הגיעו מארץ ישראל, ארץ מולדתם, והדרך והנסיבות אשר בהם אבותיהם התגוררו בפינה נידחת בספרד, ליד אירנה, ואיך משם הספרדים דחפו אותם להפליג לים לחפש בית אחר>>.

 <<הם גורשו מספרד, ושוטטו על הימים למצוא מקום להתנחל בו>> <<ללכת לאירלנד אשר באותה תקופה הייתה שוממה ובלתי-מיושבת>>

נאמר במקור הנ"ל במפורש שהם באו בהתחלה "מארץ ישראל, ארץ מולדתם". יש לציין שבימי קדם מאירלנד עברו שבטים לסקוטלנד, לוואלס, ולאנגליה. מסורות סקוטיות ואיריות רשמו שורה של עמים שבאו לארצותיהם. בין המתיישבים היו שבט דן (Tuatha de Danaan)  וה"גאלי". נאמר במקור אחר שהדנים שהיגרו לאירלנד ובריטניה באו מלבנון ואפשר לשייך אותם לשבט דן של ישראל. ה"גאלי" נקראו גם "גודלי" (Goedel) וגם "היברי" (Hiberi), זאת אומרת "עברי" -כלומר עברים. כמעט כל אגדה שנקשרה להם אומרת שאבותיהם הקדמונים היו במצרים בזמן יציאת בני ישראל ושהם נחשבו בעיני המצרים כחלק מצבאות ישראל. אחרי יציאת מצרים הם עברו למקומות אחרות והגיעו לספרד ומשם נהדפו לצפון מערב של הארץ ויותר מאוחר הפליגו לאירלנד. אגדות אלה זהות למסקנות שהסקנו למעלה ממקורות היסטוריים אחרים.

 לפי "ספר הכיבושים של אירלנד" (בשנת 1117    למניינם):

<<התעוררו מדונים ומחלוקות, מריבות וויכוחים בין הגזעים השונים של ספרד ובין השבט של גאידהל [כלומר ה"גאלי"], כך שהרבה קרבות והתנגשויות התנהלו ביניהם>>.

  ג'ורג' קיטינג ( 1570-1646 Keating ):

 <<יש היסטוריונים שאומרים שמהנמל ביסקי, בני מילד [הגאלים, ההיברים-עברים] הפליגו לאירלנד, .. כי מילד היה מלך של ביסקי אחרי [שקודם לכן] כוחות זרים שאי אפשר היה להתגבר עליהם גרשו אותם מלב ספרד לתוך הארץ הזאת, שהייתה בטוחה מהתקפה של זרים עקב היערות המרובים שלה וגבעותיה, ומבצרים טבעיים. ..סקוטה [אלמנתה של מילד] באה לאירלנד עם ילדיה, כי בזמן ההוא ספרד הייתה אז זירה של מריבות בין ילידי המקום והרבה שבטים זרים, הבאים מהצפון לכבוש את הארץ ההיא.>>

 

בשנת 1320 לספירה תושבי סקוטלנד הכריזו על עצמאותם ואמרו:

<<אנחנו יודעים...מספריהם של הקדמונים ומדברי הימים...שאומתנו, אומה הסקוטים,...עברו מסקיתיה הגדולה דרך ים התיכון ומצרי הרקוליס [מצרי גיברלטר] והתגוררו בספרד בין פראי אדם לתקופה ארוכה...ובאו הנה [לסקוטלנד] אחרי אלף ומאתיים שנה מיציאת בני ישראל ממצרים>>

 

  עובדות מסכמות:

 החוקרת בריגט טרומן-וואטקינס© דיווחה אודות ישובים פניקים- סורים (כלומר מבני ישראל) אשר התנחלו  בספרד זמן מה אחרי 750 לפ"ה. הם הגיעו לנקודת השיא שלהם בסביבות 600 ועד 500 לפ"ה ואחר כך כנראה הם נעלמו וננטשו. תאריכים אלה חופפים את הזמנים של גלות עשרת השבטים (מסביבות 740  עד 720 לפ"ה) ועם ההופעה של ה"גאלטי" (גלעדי)  בגאליה ובאיי בריטניה החל מ500 לפ"ה. ה"גאלטי"  נהדפו לצפון וגורשו מספרד על ידי פולשים מצפון אפריקה בני בריתם של בני המקום ושל אנשי קרטא-חדתה בטוניס. יחד עם סילוקם של הגאלטי הסתלקו גם כן סימני התרבות של ארץ ישראל הגדולה שהביאו עמם הפניקים והישראלים כאשר הם התיישבו שם עקב מדיניות ממלכת אשור. ה"גאלטי" היו צאצאים  של בני ישראל מארץ גלעד בעבר הירדן. הם הושפעו בספרד על ידי כובשים מבני גומר, מה"גימרי". ה"גימרי" גם כן כללו בתוכם גולים מבני ישראל. מכל המקורות השונים שהבאנו למעלה עולה שגולים מבני עשרת השבטים נלקחו לספרד ואחרי כן עזבו את ספרד ועברו לגאליה (צרפת), ולאיי בריטניה, ולאירלנד. מגאליה ומאירלנד היו קבוצות שעברו לבריטניה. הגולים האלה היוו רק חלק מה"אובדים בארץ אשור". גולים אחרים נלקחו למקומות אחרים וגם משם הם עברו למערב כפי שנראה להלן.

 


אחים אחרים

 

אחים אחרים - פרק רביעי

 

Brit - Am

תוספות וסיכום




  |   ישעיה כג,א: מַשָּׂא, צֹר:  הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְ שִׁישׁ, כִּי שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא, מֵאֶרֶץ כִּת ִּים, נִגְלָה לָמוֹ.  כג,ב: דֹּמּוּ, יֹשְׁבֵי אִי; סֹחֵר צִידו ֹן עֹבֵר יָם, מִלְאוּךְ.  כג,ג: וּבְמַיִם רַבִּים זֶרַע שִׁחֹר, קְצִיר יְאוֹר תְּבוּאָתָהּ; וַתְּהִי, סְחַר גּוֹיִם.  כג,ד: בּוֹשִׁי צִידו ֹן--כִּי אָמַר יָם, מָעוֹז הַיָּם לֵאמֹר:  לֹא חַלְתִּי וְלֹא יָלַדְתִּי, וְלֹא גִדַּלְתִּי בַּחוּרִים--רוֹמַמְתִּי בְתוּלוֹת.  כג,ה: כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע, לְמִצְרָיִם, יָחִילוּ, כְּשֵׁמַע צֹר.  כג,ו: עִבְרוּ, תַּרְשִׁישָׁה; הֵילִילוּ, יֹשְׁבֵי אִי.  כג,ז: הֲזֹאת  לָכֶם, עַלִּיזָה; מִימֵי קֶדֶם קַדְמָתָהּ יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ, מֵרָחוֹק לָגוּר.  כג,ח: מִי יָעַץ זֹאת, עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה, אֲש ֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים, כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ.  כג,ט: יְהוָה צְבָאוֹת, יְעָצָהּ--לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל צְבִי, לְהָקֵל כָּל נִכְבַּדֵּי אָרֶץ.  כג,י: עִבְ רִי אַרְצֵךְ, כַּיְאֹר; בַּת תַּרְ שִׁישׁ, אֵין מֵזַח עוֹד.  כג,יא: יָדוֹ נָטָה עַל הַיָּם, הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת; יְהוָה  צִוָּה אֶל כְּנ ַעַן, לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ.  כג,יב: וַיֹּאמֶר, לֹא תוֹסִיפִי עוֹד לַעְלוֹז; הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת צִידו ֹן, כִּתִּיים (כִּת ִּים) קוּמִי עֲבֹ רִי--גַּם שָׁם, לֹא יָנוּחַ לָךְ.  כג,יג: הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים , זֶה הָעָם לֹא הָיָה--אַשּ ׁוּר, יְסָדָהּ לְצִיִּים; הֵקִימוּבְחיּנָיו (בַחוּנָיו), עוֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ --שָׂמָהּ, לְמַפֵּלָה.  כג,יד: הֵילִילוּ, אֳנִיּוֹת תַּרְ שִׁישׁ:  כִּי שֻׁדַּד, מָעֻזְּכֶן.
   Y "ארץ כתים ", לפי מפרשים אחדים, הכוונה לעיר כתיון  באי קפריסין  אשר  בה הפניקים  התיישבו. העיר כתיון בקפריסין לא הייתה קיימת בזמנו של ישעיה או לפחות לא בשם הזה. הכתים היו עם שישב במערב טורקיה  של היום (ראה מיכאל בנאי) ומשם עברו לאיטליה ולספרד. במגילות ים המלך מימי בית שני הרומאים נקראים "כתים".
© מסורת מאוחרת מסקנדינביה אומרת ש"אסגרד" הייתה קרוב לתנאיס בנהר דון ומשם הם עברו למערב. שתיי הסברות נכונות. המתיישבים הראשניים בסקנדינביה באו מארץ ישראל והיו בקשרים עם האי כפתור (קפריסין) ומצרים.  יותר מאוחר באו מתנחלים חדשים מבני עשרת השבטים אשר קודם לכן היו באזור נהר דון והסביבה.
|  Diodorus of Sicily d. ca. 21 BCE

© כירוס  גורדן  (Cyrus Gordon) קשר את "תרשיש" ל"תלס" ביוונית ולעוד שורשים במזרח התיכון שמשמעותן הוא "ים".

u RICHARD J. HARRISON, “Spain At The Dawn of History”, London, U.K., 1988.

 

] Bridgette Truman-Watkins “Phoenicians in Spain”, Biblical Archaeologist, vol.55, no.1, March 1992 p.30

 

  ©   Oestrymnides

ª Cartagena, i.e. New Carthage.

© Amminus Marcellinus   15:19

©  SAMUEL BOCHART, "Phaleg", "Chanaan". "Geographia Sacra; seu Phaleg et Canaan". Frankfort 1681 1692.

 

ì “La Tour d'Auvergne” 1801

"פטר רוברטס, "ברוט. ההיסטוריה של המלכי בריטניה" (1811)  מתוארך על ידי פלינדרס-פטרי לסביבות המאה האחד-עשרה לס"ה. המקור הוא בשפת ארץ "וואלס".

©                  Peter Roberts, “Brut. History of the Kings of Britain” (1811) from the Welsh.

© Bridgette Truman-Watkins “Phoenicians in Spain”, Biblical Archaeologist, vol.55, no.1, March 1992

תוכן